טענה: אחי תמרן את אמי להותיר לו את מרבית הירושה

(צילום: שאטרסטוק)

באפריל 2012 נפטרה האם, וחמישה חודשים לאחר מכן הגישו האחים, כל אחד בנפרד, תביעה לבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב. האח ביקש לקיים את צוואת האם מיולי 2011, והאחות התנגדה. לפי הצוואה האם הורישה לאח את רוב העיזבון הכולל שלוש דירות בתל אביב ומזומנים, ולאחות היא הורישה את תכשיטיה בלבד.

לייעוץ בתחום

פנו ל- עורך דין צוואות וירושות

האחות טענה כי אחיה הטעה, רימה וכפה על אמה לערוך את הצוואה כדי לקבל את מרבית העיזבון. הוא נקט בטקטיקה מכוונת כשגרם לאמו לחוש אשמה לגבי ילדותו ודרך גידולו, וניצל את חולשתה עד כדי שינוי הצוואה לטובתו.

לדבריה, לפני שהאם נפטרה היא הבהירה לה כי היא תירש אחת מהדירות בתל אביב, ומאחר שהדבר לא בא לידי ביטוי בצוואה, ברור שהתקיימה התערבות לא הוגנת מצד אחיה.

האח טען שהוא לא ידע על הצוואה האחרונה, וגם בשלוש הצוואות שאמו ערכה לפני האחרונה הייתה חלוקה לא שוויונית בה קיבל יותר מאחותו. לדבריו הצוואות מלוות בסעיף המסביר שהיא בחרה לדאוג לו יותר. אי לכך הצוואה כשרה, ומאחר שההליכים התארכו הרבה מעבר לנדרש, הוא ביקש לחייב את אחותו בהוצאות בסך 130 אלף שקל.

לא שאלה של מוסר

השופטת תמר סנונית פורר העניקה צו קיום לצוואה.

היא קבעה שאין מחלוקת שהמנוחה הייתה כשירה קוגניטיבית במועד עריכת הצוואה, ומסעיף ההסבר ניתן להבין כי היא ניסתה לאזן בין הנכסים והכספים שילדיה קיבלו בעבר – כשעוד הייתה בחייה – למה שיקבלו אחרי מותה. עולה שבצוואתה היא ניסתה לפצות על הרכוש הרב שהעניקה לבתה במהלך חייה, והייתה ערה לחוסר השוויון. העובדה שבכל אחת מהצוואות שערכה היא הסבירה את החלוקה מחדש, מעידה על "מעשה במחשבה תחילה", קבעה השופטת.

האחות, קבעה השופטת, לא עמדה בנטל להוכיח מה היו נסיבות עריכת הצוואה, ולא הציגה ראיות לכך שאחיה השפיע על האם. לעומת זאת, דודיה – אחיה של האם – העידו לטובת האח וסיפרו שהמנוחה חשה שקיפחה אותו בחייה ורצתה לתקן את המצב לאחר מותה. מעבר לכך, עורך הדין שהחתים את המנוחה על הצוואה העיד שהאח כלל לא ידע על קיומה.

מהאמור עולה כי רצונה של המנוחה היה ברור, ואין מקום להתערב בו, קבעה השופטת סנונית פורר. על כן, בקשת הבת לבצע שינויים מהותיים בחלוקת העיזבון, ולמעשה לשכתב את הצוואה לגמרי, אינה מוצדקת.

השופטת ציינה כי היא מבינה את תחושותיה הטבעיות של הבת, אולם הסבירה שבית המשפט לא נכנס לנעלי המנוחה ואינו רשאי לצוות במקומה, גם במקרים שבהם נדמה כי יהיה זה מוסרי או ראוי יותר. בית המשפט, הבהירה השופטת פועל אך ורק לקיים את רצון המנוחה בהתאם לצוואה.

השופטת גם הסכימה כי לנוכח התארכות ההליכים שלא לצורך, מוצדק לפסוק לחובת האחות הוצאות משפט גבוהות, אולם משום שהאח לא הציג אסמכתא המסבירה את הסכום שביקש, היאפסקה לטובתו הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 64,350 אלף שקל.

• ב"כ התובע: עו"ד יהונתן קניר
• ב"כ הנתבתע: עו"ד רות דיין וולפנר

לעורכי דין ירושות וצוואות • לפסק הדין לחצו כאן.

הכותב: עורך דין דוד דרוטמן עוסק בירושות וצוואות.

אתר המשפט הישראלי "פסקדין".

* הכותב לא ייצג בתיק

** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.