המחלוקת עסקה בדירה בשכונת תלפיות, שהייתה חלק מעיזבון של קשישה מירושלים. הדירה נרכשה מכספה, ונרשמה על שם אחיה כנאמן.
לייעוץ בדיני מקרקעין:
ביוני 2001, לאחר שדירה נרכשה, נטלה המנוחה משכנתא לצורך שיפוץ במסגרת פרויקט שיקום שכונות. המנוחה ואחיה ניהלו חשבון בנק משותף, ממנו שולמו מדי חודש תשלומי המשכנתא. לאחר מותה, המשיך האח לשלם את התשלומים החודשיים מאותו חשבון, ולאחר מותו המשיכה בכך אלמנתו.
נחזור קצת אחורה: לפני שהקשישה (האחות) נפטרה היא ערכה צוואה והורישה לבתה את כל רכושה, כולל הדירה. יש לציין כי בהליך שהתקיים בשנים עברו בבית משפט לענייני משפחה, נקבע כי הדירה שייכת לבתה, וכי האח (שהיה הנתבע שם) חויב להעביר את הדירה לבעלותה (שהיתה התובעת שם).
אלא שהאח הסכים להעביר את הבעלות בדירה על שם אחייניתו רק בתנאי שתחזיר לו את תשלומי המשכנתא ששילם לאורך השנים ותסלק את יתרת ההלוואה. זמן מה לאחר מכן, גם הוא הלך לעולמו כאמור.
כיוון שאחייניתו סירבה לבקשתו, אלמנתו הגישה נגדה תביעה כספית בבימ"ש השלום בירושלים.
התובעת לא הכחישה שהנתבעת היא בעלת הדירה, אלא טענה שיש לה "זכות עכבון", כפי שאומרים בעגה המשפטית.
זכות זו, פירושה שאין לרשום את הדירה על שם הנתבעת עד שהיא תפרע את החובות שרובצים עליה, שכן החובות הם חובות עזבונה של האם – אותה ירשה.
מנגד, הנתבעת טענה שהתובעת "מושתקת" מלטעון שיש חובות בגין המשכנתא, משום שבעלה המנוח לא העלה טענה זו בהליך שהתנהל בבית המשפט למשפחה שבו ניתן צו שחייב אותו להעביר את הבעלות בדירה על שמה.
עוד טענה הנתבעת, בין היתר, כי בכל מקרה מסכום התביעה יש לקזז 20,000 שקל אותם שילמה עבור מס רכישה בשל התנהלות דודה המנוח – שבאופן תמוה דיווח על עסקת מכר לשלטונות המס, אף שניתן היה לזכות בפטור ממס כיוון שהדירה עברה בירושה.
זכאית ליומה בבית המשפט
לאחר שעיינה במסמכי המשכנתא, השופטת מוריה צ'רקה השתכנעה כי הצדק עם התובעת.
השופטת דחתה את הטענה שלפיה התובעת מושתקת מלטעון על זכות העיכבון בגלל ההליך הקודם. תוך ציטוט מספרות משפטית, השופטת הבהירה כי הנתבעת זכאית ליומה בבית המשפט, ואפילו אם טענתה עלולה לפגוע בזכויות שנרכשו מכח פסק דין.
כמו כן, השופטת דחתה את הטענה לקיזוז מס הרכישה, מאחר שהתובעת הוכיחה כי בעלה המנוח פנה אל הנתבעת עוד בטרם הוגשו הדיווחים לרשויות המס במטרה להסדירו אך לא נענה. לכן, אין מקום "לגלגל" את המס על אלמנתו - התובעת, גם אם בהתנהלות שונה מול רשויות המס ניתן היה לקבל פטור.
"החובה לפעול לקבלת הפטור היתה מוטלת על כתפי הנתבעת, ומקום שהיא נמנעה מלפעול בדרך זו, עליה לשאת בתוצאות", כתבה השופטת.
בסיכומו של דבר, השופטת הורתה לנתבעת להשיב לתובעת את כל הסכומים ששולמו על ידה ועל ידי בעלה המנוח לפרעון המשכנתא שניטלה על ידי אמה ב-2001 בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, וכן שכ"ט עו"ד בסך 6,000 שקל.
רק לאחר ביצוע התשלום ופרעון יתרת המשכנתא, תוכל הנתבעת לרשום את הדירה על שמה.
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עורכי דין דיני מקרקעין • לפסק הדין לחץ כאן
הכותבת: עורכת דין שושנה כהן שפירא עוסקת בדיני מקרקעין
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
* הכותבת לא ייצגה בתיק.
** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.