בכתב תביעה יוצא דופן שהוגש ב-2012 לבית המשפט למשפחה בנצרת ביקש התובע לבטל צו ירושה שנתן בית המשפט כשנתיים קודם.
לייעוץ בתחום:
הוא טען כי הנתבעת, מי שנרשמה בצו הירושה כיורשת של אביו יחד עמו, אינה אחותו מאותו אב אלא רק מאותה אם, ולכן אינה היורשת החוקית של אביו. לדבריו, הנתבעת נרשמה במרשם האוכלוסין בטעות כבתו של אביו בעוד שלמעשה היא בתו של דודו – אחיו של אביו.
לדברי התובע, אביו נפטר עוד בשנת 1942 בגיל צעיר מאוד. הוא עצמו היה בן 3 חודשים בלבד ונותר כבנם היחיד של אביו ואמו. לאחר מות האב, וככל הנראה בהנחיית הסבא, אמו נישאה לדודו (אחיו של אביו) שכבר היה נשוי לאישה אחרת ממנה נולדו לו 9 ילדים. מנישואים אלה נולדו שלושה ילדים נוספים, ביניהם הנתבעת.
התובע הוסיף כי ב-2007 הגישה הנתבעת בקשה לתיקון גיל כדי שתוכל להירשם כבתו של אביו בתעודת הזהות. בקשתה התקבלה ושנת הלידה שלה שונתה מ-1945 ל-1943. התובע הדגיש כי פסק הדין מקורו בטענת סרק ובהטעיה של בית המשפט מצד הנתבעת שהבינה כי לא תוכל אחרת להירשם כבתו של אביו, שכן הוא נפטר 3 שנים לפני שנולדה.
הנתבעת טענה מנגד כי היא אחותו של התובע מאותו אב ואם. היא הוסיפה כי בקשתה למתן צו ירושה מ-2010 פורסמה והתובע יכול היה להגיש התנגדות אך הוא לא עשה כן.
חשש מאשתו
השופט אסף זגורי הסביר כי קיים קושי בקבלת התביעה שכן צו הירושה ופסק הדין בעניין תיקון גילה של הנתבעת הם חלוטים (שלא ניתנים לערעור) ולכן היענות בחיוב לתביעה כמוה ״כעריכת משפט אזרחי חוזר ומדובר בעניין חריג שבחריגים״.
יחד עם זאת, השופט ציין כי מדובר בהליכים שהתובע לא היה צד להם ולא הוזמן כבעל דין למרות שהם משליכים על זכויותיו. לדבריו, אין ספק שהתובע לא היה מודע להליכים אלה ובנסיבות אלה, יש קושי לראות בהם ״מעשה בית דין״ כלפיו.
לגופם של דברים כתב השופט כי התובע הביא ״ראיות למכביר״ שהטו את הכף לטובתו באופן המצדיק את שינוי צו הירושה. כך, אחותם של התובע והנתבעת מאותה אם הציגה צילום תעודת זהות לפיה היא נולדה ב-1948, כ-6 שנים לאחר פטירת אבי התובע, ולמרות זאת היא נרשמה כבתו במרשם האוכלוסין.
עדים נוספים סיפקו הסבר מדוע התבצע הרישום הכוזב. הסתבר כי אחיו של האב חשש מאשתו הראשונה שלא הייתה מוכנה שילדיו מנישואיו השניים לאלמנת אחיו יהיו על שמו. עוד התברר כי בשלב כלשהו עזב הדוד את הבית ובית הדין השרעי חייב אותו לשלם מזונות עבור הנתבעת ואחותה.
לעדויות אלה מתווספת העובדה שהנתבעת סירבה לבצע בדיקה גנטית מבלי שהוכיחה כי יש לכך מניעות דתית, ויש לזקוף את העניין לחובתה. כמו כן, היא לא הביאה מצדה אף עד שיתמוך בגרסתה, גם לא את בעלה.
בנסיבות אלה קיבל השופט את הבקשה, ביטל את צו הירושה, והורה לתובע להגיש צו ירושה מתוקן לחתימה.
הנתבעת חויבה בהוצאות ושכ״ט של 10,000 שקל.
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עורכי דין ירושה • לפסק הדין לחץ כאן
הכותבת: עורכת דין תירצה ברזילי עוסקת בירושות וצוואות
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
* הכותבת לא ייצגה בתיק.
** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.