הראפר החב"די נתן זנד, יוצא בימים אלו עם אלבום EP חדש עם שש רצועות מוזיקה בסגנון הראפ באנגלית וכבר עם יציאת האלבום הוא זוכה לשבחים רבים בידי אנשי התעשייה. בשיחה מארה"ב מספר זנד ל'כיכר השבת' על הקשר שלו עם זמר הרגאיי המפורסם מתתיהו מילר שהסיר את זקנו ופאותיו, על היצירה ועל האלבום החדש.
התפרסמת כאשר הופעת עם מתיסיהו במשך כמה שנים, איך הקשר שלכם היום, האם אתם עדיין מדברים?
בהחלט, מתיסיהו ואני תמיד נהיה חברים קרובים. הוא הפגין כלפיי המון אהבה ותמיכה במהלך השנים ואנו עדיין מופיעים יחד מידי פעם. רק השבוע הוא צייץ על שחרור האלבום החדש שלי והמליץ לצפות בקליפ שלי.
איך הרגשת עם השינוי שהוא עשה בחייו?
בכיתי ביום שהוא גילח את זקנו, אבל אני לא שופט אותו. אני מכיר הרבה אנשים שנהיים יותר דתיים או פחות שתים כל יום. זה טבע החיים כפי שאנחנו יודעים, הטבע של העם היהודי בגלות. והתפקיד והחובה שלנו זה לאהוב כל יהודי מעבר להחלטות שהוא לקח. בכל אופן אני באופן אישי מעולם לא ביקשתי מג'ילט שיהיו הספונסרים שלי", אומר זנד בהומור.
זנד ומתיסיהו בימים אחרים, מתוך אלבומו הראשון של זנד
ממי אתה מושפע ומה לדעתך מיוחד במוזיקה שאתה יוצר?
מה שמיוחד במוזיקה שלי היא שאני אוהב אותה. אני עושה מוזיקה שאני ארצה להאזין לה בעצמי.
אני מקשיב להרבה היפ-הופ עדכני, EDM, ולהרבה סוגים נוספים של מוזיקה אבל אני גדלתי על הרבה מוזיקת ראפ.
הרבה מלובביץ' לימד אותנו שכאשר משהו נהיה יותר דתי הוא לא צריך, ה' ישמור, לזרוק את כל הכישרון שלו אלא צריך במקום זה להשתמש בכישרון עבור מטרות קדושות, דברים שהם מעבר לרק הנאה כסף או אגו. אושר זה קריטי אבל כך גם הפוקוס הנכון של הדברים.
למי אתה פונה באלבום החדש?
אני מקווה שטווח רחב של אנשים, יהודים ולא יהודים, דתיים וחילונים יהנו מהעבודה הקשה שלי. שמתי את ליבי ונשמתי, דם, זיעה ודמעות לתוך המוזיקה שלי. זו הצצה לתוך החיים שלי. רבי שניאור זלמן מלאדי, האדמו"ר הראשון של חב"ד אמר שמוזיקה היא קולמוס הנשמה.
אני מצפה לעשות את חלק מהאנשים גאים, כמה אנשים מאוכזבים, כמה אנשים נרגשים, וחלק מהאנשים עצבניים ואת רוב האנשים שמחים, או במילים אחרות אני מצפה לגראמי (פרס מוזיקלי נחשב במיוחד), אומר זנד בחיוך.
מה המשמעות של שם האלבום "חלונות לבֶנים"?
שם האלבום הוא על הסיפור המפורסם על שני אנשים חולים בבית החולים. מיטתו של אחד הייתה ליד החלון, כל יום האיש המרוחק מהחלון היה שואל את הקרוב לחלון שיתאר עבורו מה הוא רואה בחוץ. האיש ששכב קרוב לחלון כל יום היה מתאר סצנה שונה כאשר נשאל: ילד מטיס עפיפון, יום שמש נפלא, ציפורים עפות בשמים ועוד
יום אחד האיש ששכב קרוב לחלון נפטר. חברו היה עצוב מאד, הוא היה עבורו הקשר היחיד לנוף בחוץ הוא ביקש מהאחיות שיעבירו את מיטתו ליד החלון כדי שיוכל לראות את המראות בעצמו, למרבה תדהמתו הוא נוכח לגלות שהנוף היחיד שהיה מהחלון היה קיר לבנים... "זה הסיפור וכל אחד ייקח אותו למקום שלו", מוסיף זנד בחיוך.
הצגת כל התגובות