מיכאל שניצלער: "מימיני מיכאל" - ביקורת

(צילום: יח"צ)

'מימיני מיכאל' זהו שמו של אלבום המופת החדש בסדרת 'נשמה פלאם' של הזמר החסידי מיכאל שניצלער. קודם כל עצם השימוש במונח 'זמר חסידי' מקבל פה משמעות כפולה ומכופלת, מיכאל הוא מהזמרים הבודדים שיכול להיקרא ביושר רב זמר חסידי הן בשל היותו חסיד ויותר מכך בשל האופי המוזיקאלי החסידי שמרני השזור לכל אורך שנות הקריירה המוזיקאלית שלו.

האלבום הנוכחי הוא השביעי בסדרת אלבומי האידיש 'נשמה פלאם' שהותירה חותם של אש כשמה, (בתרגום מאידיש - להבות הנשמה).

בעיקר מרשים אותי באלבום זה האומץ האינסופי שניבט בו מכל פינה, היכולת ללכת למקומות הכי מורכבים טכנית ומוזיקאלית ולא פחות מכך לגעת בתכנים שנכתבו אינסוף פעמים ולמרות זאת לחדש ולהביא תוצאה לא שגרתית ולא צפויה, רוצים פירוט? הנה על קצה המזלג:

השיר הראשון משנה משקלים ועובר בקלילות בין ג'אז בלוז במשקל 4/4 לוואלס שקט באופי חסידי כמובן במשקל 3/4.

השיר השני לוקח אותי אל אחד הנושאים הכי לעוסים במוזיקה היהודית בכלל והחסידית בפרט, שיר על השואה, וגם כאן נוגע בעצבים החשופים עם שיר שנכתב על ניצול שואה שהיה בזונדר קומנדו באושוויץ, טקסט בועט ומרטיט לצד לחן ענק שבאומץ נדיר לוקח את המאזינים לאורך של לא פחות מ-11:17 דקות!!! במהלכם יש 2 פזמונים שונים מלודית ושניהם בונים יחדיו את הלהיט (לפחות בעיניי) הגדול של האלבום.

השיר הרביעי 'מימיני מיכאל' שהוא גם שיר הנושא של האלבום הוא שיר פופ מובהק, בלחן, בעיבוד ובביצוע, ובכלל הרבגוניות של מיכאל שניצלער כזמר מבצע היא לא פחות ממרשימה, היכולת שלו לנוע בקלילות בין סגנונות המוזיקה השונים ולהגיש את כולם בצורה נכונה הן טכנית והן באופיה הנכון זה משהו שתפס אותי חזק לכל אורך האלבום.

אם כבר מדברים על משהו שתפס אותי אז זהו גם הסאונד של האלבום, האלבום בורך בסאונד מושלם, אמנם זה עוד פרט במכלול אבל זה משלים את החוויה למושלמת.

השיר השישי בעיניי היה ראוי להיות שיר הנושא של האלבום, טקסט ולחן של מוטי אילוביץ' לסיפור הצלת חייו של לא אחר מזמר האלבום - מיכאל שניצלער עצמו. זה עוד שיר שמסתמן באופן מאוד ברור כלהיט בקהל היעד שלו ומיכאל בגדלות ענקית מוריד טייק שירה מהנדירים ביכולת הביטוי האישית, שאגב אין לי ספק שזה גם בגלל הקשר האישי לנשוא השיר. אפרופו אומץ, כמה זמרים חסידיים שרו על מקרה בו כמעט קיפחו את חייהם?

גם ליפא שמלצער תרם את חלקו הייחודי (והמאוד שונה מסגנונו הנוכחי ומחומריו שמבצע בעצמו) לאלבום בשיר השמיני, עם טקסט נהדר ולחן באופי אתני משהו, חמת החלילים לצד מעבר מוזיקאלי שכולו מוזיקה אירית קסומה ושינוי אווירה לבלדה, זה תענוג מוזיקאלי שמרשים אותי גם בפתיחות המחשבתית של המעבד.

לא אכתוב על כל שיר ושיר מהאלבום מפאת קוצר היריעה אבל כן אסכם,

לקראת סוף האלבום התאכזבתי קשות... רצועה מס' 11 השיר נקרא 'באכע' הלחן והמילים של ליפא שמלצער (ופה לגמרי באופיו ובסגנונו הנוכחי) ולא כ"כ הבנתי למה נכנס שיר כזה לאלבום הזה, הסטייל נמצא איפה שהוא בין טראנס להיפ הופ ובכל מקרה מאוד רחוק מהאלבום והרף המוזיקאלי הכללי, מלודיה בשקל תשעים, טקסט לא מבריק, חבל!

אם כבר ביקורת אז גם עניין המקהלות באלבום לא כ"כ פתור אצלי, הצבע של המקהלה לא מרנין, אין עומק ורוחב במקהלה באופן די בולט ביחס לז'אנר, סאונד קטנטן שמורגש וקצת היה חסר לי.

בכללי, תענוג לשמוע אלבום מזמר כל כך אינטליגנט, עצם הנוכחות הקולית שלו כזמר בריטון בעולם שכמעט כולו טנורים, בפרט כסולנים ולהיות שם במקום כ"כ גבוה מוזיקאלית, לצד גרוב ודיקציה נדירים זה מכלול שכמעט לא נמצא. מבחינתי, רק על הווקאל של האלבום הזה הוא זכאי לציון גבוה ביותר.

לצד זה גם העיבודים של אחיינו זושא שניצלער פשוט מעולים ובאופק רחב מאוד של עולמות מוזיקאליים שונים וכולם בצורה ממש טובה, זה מכלול של אלבום שמתנגן אצלי בריפיט בהנאה גדולה. אני חושב שהרבה זמן לא שמעתי אלבום שכ"כ נהניתי ממנו.

ציון כללי 9 מתוך 10 (רק בגלל השיר 'באכע' שלא עובר מבחינתי במסגרת הזו).