הדואט החדש של אברהם פריד ואביב גפן - "בצורת", הציף בניגוד לשמו תגובות רבות בעולם החרדי בנוגע להאם שיתוף פעולה כזה ראוי בכלל או שהוא בעייתי ומיותר. אני כמובן אתייחס לכך, אבל קודם כל אתייחס למוזיקה ולשיר עצמו. השיר שנכתב, הולחן וגם עובד והופק מוזיקלית בידי אביב גפן, נותן תחושה גנרית למדי. למרות שיתוף הפעולה יוצא הדופן מבחינה סמלית, אין באמת משהו יוצא דופן בשיר החדש מבחינה מוזיקלית.
שלא אובן לא נכון, לא סבלתי שהאזנתי לו, הוא בהחלט נעים ורך, אך זו גם נקודת הביקורת - השיר נעים ורך מידי ואני מתקשה לראות שנזכור רגעים מוזיקליים משמעותיים ממנו. מפגש פסגה מוזיקלי שכזה היה צריך להיות מסעיר יותר, זה יכל להיות עם קטע חסידי לגמרי שפריד מבצע וקטע רוק סוער יותר בביצועו של גפן ועוד אין ספור רעיונות, אבל התחושה מההאזנה לדואט היא שהשניים כביכול חשו שיש שעון מתקתק מעל ראשם, בניסיון להדביק מומנטום כל שהוא לפני הגעת החיסונים לכל בית בישראל.
אין ספק שגם לסמליות של הדואט יש תפקיד חשוב וזה למעשה הדבר היחיד שמרגיז את מתנגדי השיר, שלמרות שנכתב בידי אביב גפן "העוקצני" הוא רך, כל כך רך וכל כך מעוגל, עד כדי שעמום. גפן במשך שנים ארוכות שימש כסמל החילוניות, האמן החילוני האתאיסט, שמבקר גם את החרדים לעת מצוא. הוא עטה על עצמו את האיפור והציניות, כשהוא מקפיד תמיד להצהיר עד כמה הוא חילוני, הקפדה שכמעט הזכירה את שמירת המצוות של הדתיים.
אין ספק שגפן נהנה שנים ארוכות מהיותו ה"ילד המעצבן" של המוזיקה הישראלית, אבל בפועל המוזיקה שלו תמיד הייתה רכה הרבה יותר מדמותו הויזואלית והדברים שאמר מחוץ לבמה. בשנים האחרונות הוא מתחזק "זוגיות" עם הזמר והיוצר אביתר בנאי איתו הוציא גם שני דואטים "שמים מעליי" ו"אתה" מתוך אלבומו האחרון של בנאי, שיר שמילותיו הם תרגום של אמרה חסידית של רבי לוי יצחק מברדיטשוב וכנראה השיר הראשון שגפן שר אי פעם מהמקורות היהודיים. הקשר עם בנאי אף הוביל לכך שגפן ערך טקס בר מצווה יהודי לחלוטין לבנו דילן כשאביתר בנאי השושבין הראשי בבית הכנסת. באופן כללי בשנים האחרונות גפן מפויס הרבה יותר ואף משתדל להראות כי השתנה בכל הנוגע לדעתו על הדתיים. בחצי השנה האחרונה הוא הביע צער ממשי על כך שהביע שנאה כלפי החרדים. "הייתי חייל במשחק הזה של השנאה. אבל פתאום ראיתי אותם", אמר גפן ואף ניגב דמעה שעוררה אף היא את השאלה האם היא אמתית או שגפן רוקר מזדקן מנסה למצוא קהלים חדשים.
"חטאו" הגדול ביותר של גפן, הוא דווקא השתייכותו שנים ארוכות למחנה הפוליטי השמאלי. בתור אמן צעיר לאחר רצח רבין, הוא היה דמות מזוהה במיוחד עם העצרות לזכרו כשהוא מבצע את שירו "לבכות לך" ובמהלך השנים הוא הביע לא אחת את עמדותיו השמאלניות.
אין לי ספק שלו היה אברהם פריד, חובר לזמר מזרחי גדול ככל שיהיה, והעיקר בעל דעות ימניות, לאף אחד לא היה אכפת. אז נכון שהוא עדיין לא היה מושמע ככל הנראה בכלי תקשורת חרדים מסוימים, אך הוא לא היה סובל מגל הביקורת העכור שכרגע עולה כנגד פריד. בזעם ה"קדוש" הזה מעורבים דברים רבים שאינם קשורים במוזיקה או בחשש אמיתי שנער חרדי שישמע את קול "הזמיר החד פעמי" של אביב גפן בדואט, ירצה לשמוע את אלבומיו וחס וחלילה יתרחק מהדת.
החשש המביך הזה, ששמיעת קולו של גפן, בשיר ניטרלי לחלוטין המדבר על אהבת חינם ואחדות יגרום להתדרדרות של הנוער, מלמד על חולשה מדאיגה מאד של החוסן הפנימי של רבים בתוכנו. האם באמת איננו יכולים להתמודד עם שמיעת קול של זמר שאינו דתי? מעבר לעובדה ששמענו עד היום שירים רבים מאמנים שאינם דתיים ואף אחד לא הזדעזע או נהיה חילוני בגלל זה, יש פה אמירה מרגיזה במיוחד: אנחנו לא מוכנים להתמודד עם כלום, לא רק שאנחנו לא מוכנים, אנחנו בורחים מזה ופוחדים מהצל של עצמנו, יותר מדויק מהצל של אביב גפן באור הירח.
המבקרים של הדואט תמיד מנופפים בשורת השיר שכתב גפן בגיל 18 לפני כמעט 30 שנה, שורה אכן גסה למדי ולא ראויה להאזנה באוזניים עדינות של בן תורה, אבל תמצאו שורות בעייתיות לא פחות ואף יותר, בשירים של אמיר דדון, שלומי שבת, רמי קליינשטיין, עמיר בניון ועוד רבים אחרים שבשנים האחרונות מנהלים קשרים מוזיקליים ענפים ומבורכים במיוחד עם המוזיקה היהודית. קשרים שהביאו לנו שירים נפלאים ומרגשים, שאין שספק שמקרבים ליהדות ולא מרחיקים ממנה ואני מברך על כל הדואטים האלה, גם אם אני לא תמיד נהנה להאזין להם. השילוב לדוגמא של זמרים "חילונים" באלבומי 'צמאה' (אין דבר כזה חילוני בטרמינולוגיה החב"דית) הוא דבר מבורך במיוחד שמביא לניגונים העתיקים והמיוחדים האלה קהלים חדשים שנחשפים אליהם ואין ספק שמתקרבים ליהדות ורואים אותה באופן החיובי.
באופן מגוחך הסיבה שהציבור החרדי מכיר כל כך טוב את השורה הזו של גפן הוא בכלל בגלל שיר התגובה שכתב לו ישי לפידות בימיו ב'אויף שימחעס', כאשר באותם ימים בציבור החרדי בכלל רווחה השמועה כי השיר "דור מצוין" הוא רק גיור של השיר של אביב גפן... כנער צעיר באותם ימים בכלל לא הכרנו את השיר של גפן והמילים האסורות רק נלחשו כדי להסביר את "הגיור" האמור. למותר לציין, שמדובר בשיר שונה בתכלית וביחסי ציבור מצוינים של ישי לפידות, שתמיד ידע לעשות גימיק כמו שצריך.
ונקודה חשובה, אברהם פריד לא שייך לנו. נכון שגדלנו עליו. נכון שהשירים שלו תמיד היו ויהיו חלק מהפסקול של חיינו, אבל זה לא נותן לנו את הזכות לומר לו עם מי לשיר ומה מתאים לו ומה לא. פריד הוא איש בעל שליחות פנימית חזקה, איש עם אישיות בנויה ושקולה שיודע אילו ערכים חשובים לו ובאומץ רב למרות שסביר להניח שצפה את התגובות הצדקניות, החליט לעשות את מעשה הקירוב הזה, ולהגיע מתוך מסר של אהבה ואחדות ישראל לצדו של אביב גפן. הניסיון של אנשי ההפקה של פריד לטעון, כי השיר לא מיועד לחרדים אלא רק לחילונים, הוא ניסיון חסר משמעות על גבול המטופש. בעידן הרשתות החברתיות אין שום יכולת לעצור שיר של גדול הזמר החסידי בכל הזמנים מלהגיע לאוזני המאזינים האדוקים שלו. בטח כשמדובר בדואט מסקרן במיוחד עם דמות שנחשבה במשך שנים כ"אויבת". היה ברור שזה יגיע לכולם (לפני הזמן), היה ברור שכולם ישמעו, וגם היה ברור שמצקצקי הלשון ייללו ואף יאיימו להחרים את פריד, דבר שמשמעותו - שהם ככל היותר לא יורידו את פריד באופן פיראטי בקבוצת הוואטסאפ/טלגרם שלהם... תחי הצביעות.
לא מתאים לכם לשמוע את אביב גפן? התכבדו מכובדים, ואל תאזינו לדואט החדש. מפחדים שילדיכם לא יצליחו להתמודד עם האתגר האדיר שלא לחפש את אלבומיו של אביב גפן? תבחנו טוב טוב את החינוך שלכם ותנסו להבין למה כל הזמן אתם פוחדים. למה אתם כל הזמן בטוחים שהנוער לא מספיק חזק? למה כל הזמן אתם חוששים מכל עלה נידף ברוח שיניע את החינוך עליו אתם עמלים מגיל צעיר כל כך. האם לא הגיע הזמן לפתח חוסן כל שהוא בקרב הנוער שלנו? ללמד אותו להביט על טקסט ולבחון אותו לגופו? נכון, ישנן סכנות חינוכיות, נכון צעירים יכולים לנוע, אבל תפקידנו כמחנכים וכמבוגרים לא למנוע מהם את ההתמודדות, אלא ללמד אותם להתמודד שכן בסופו של דבר הם יצטרכו לעשות זאת ואז הם יזדקקו לכלים שאנו הענקנו להם.
בעולם בו בלחיצת כפתור ניתן להגיע לכל סגנון מוזיקה, לקרוא כל מאמר ולקבל שטף מידע אדיר בכל תחום, חובה עלינו ללמוד להתמודד עם זה בצורה הנכונה ולא לעסוק בנסיונות עקרים לחסום. כמובן שאינני קורא לפרוץ את כל הגבולות, אלא לעשות זאת בצורה מבוקרת, שמחזקת את האישיות הפנימית של החניך ומעניקה לו כלים להתמודדות, ביקורת פנימית וחוסן אישי אל מול האתגרים שהגיעו וגם יגיעו במקודם או מעט מעט מאוחר יותר.
נכון, לא עף לי הסכך מ'בצורת' ושערות הידיים שלי לא סמרו ממנו, הייתי רוצה לקבל משהו יותר עמוק ונוגע, מוזיקלית וטקסטואלית משהו שימחיש חזק יותר את הפערים של השניים, אבל אני מברך על הדואט הזה ורוצה לשמוע עוד חומרים של שיתוף פעולה, אחדות, אהבת ישראל ויכולת לאתגר את הפערים ממקום חיובי.
להערות הארות וטיפים לצום עשרה בטבת: nl@kikar.co.il
הצגת כל התגובות