מובא במדרש (ויקרא רבה פרשה ג´ אות ה´) כי אגריפס המלך הגיע לבית המקדש וביקש מהכהנים להקריב ביום אחד אלף עולות! תרומה אישית שלו.
ולא עוד, אלא שקרא לכהן הגדול והזהירו: "אל יקריב שום אדם היום , חוץ ממני!" קרבנות קבועים ? כן, נדבות? לא היום! היום הזה יהיה רשום על שמי.. רוצה אגריפס לעשות רושם אמיתי בשמים.
הכהנים, שמעו את הדרישה ובאמת כך עשו. באותו היום עסוקים היו הכהנים בקרבנותיו של אגריפס. ולא נתנו לשום יהודי להקריב. כל מי שהגיע להר הבית, שמע שהיום הוא יומו של המלך. תבואו שוב מחר!
אלא שבעיצומו של יום הגיע עני אחד ובידו שתי תורים. הוא בא להקריבן בבית המקדש.
הוא ניגש אל הכהן וביקש כי יקריב לו את אלו.
שני תורים – זהו קרבן של עניים. ציפור מן ההפקר, לעומת בהמות משובחות ללא מום או דופי.
שתי ציפורים במכה אחת
אמר לו הכהן: המלך אגריפס ציווה אותי ואמר לי, ששום אדם לא יקריב קרבנות היום חוץ ממנו!.
התחנן אותו עני על נפשו ואמר: "אדוני כהן גדול, ארבעה תורים יש לי בכל יום. שנים אני מקריב לד´ ומהשנים הנוספים - אני מתפרנס.
כל מה שיש לי? אני נותן חצי להקב"ה. ואם אין אתה מקריב את שני התורים היום, אתה חותך פרנסתי!!.
אותו פלוני מוכר הוא בבית המקדש. אמנם עני הוא. אין לו אלא קרבן של תורים. אבל ליבו בוער כאש באהבת השם. בכל יום הוא מביא לבורא עולם מתנה ´מחצית פרנסתו´. האם היום יבטל מנהגו?? הוא לא ויתר! מבחינתו הרי זה קיפוח פרנסתו!.
הכהן הגדול לא יכול היה לעמוד מול תחנוניו של זה , נטל את התורים והקריב.
באותו לילה, עלה המלך אגריפס על משכבו מרוצה. הוא ´עשה הסטוריה!´. רק הוא הקריב היום בבית המקדש!! - - -
והנה מה רואה הוא בחלום? כי יש עני שהקריב היום תורים בבית המקדש. ולא עוד אלא שהקרבן של העני קדם לכל קרבנותיו בשמים.
הוא נסער מן החלום. איזה עני הוא זה אשר קרבנו העלוב קדם לכל אלף עולותיו??
המלך גם התפלא. הרי בעצמו הזהיר את הכהן הגדול כי היום לא יקריב אלא את קרבנותיו שלו. ואיך הפרו הכהנים את צו המלך?
יפה עשית
שלח ואמר לכהן גדול: לא כך ציוותיך ? הרי אמרתי: אל יקריב אדם חוץ ממני היום!
אמר לו: ´אדוני המלך, בא עני אחד ובידו שני תורים, אמר לי: ´הקרב לי את אלו´.
הוא אמנם התחנן, ואני אמרתי לו: "המלך ציווני ואמר לי ´אל יקריב אדם חוץ ממני היום´".
אמר אותו עני: ´ארבעה אני צד בכל יום ואני מקריב שנים ומתפרנס משנים, אם אין אתה מקריב אתה חותך פרנסתי´.
מילים כאלו של יהודי שבכל יום מביא את קרבנו לד´, מחצית מכל מה שיש לו. אדוני המלך, האם מתאר אתה לעצמך יהודי כזה? שואל הכהן הגדול: לא היה לי להקריבן?
אכן, גם אגריפס לא יכול לעמוד אדיש מול עובד השם שכזה . אמר לו: יפה עשית!"
אני נתתי את הכי הכי!
ילדי חמד רצו להפתיע את אמא ולהרוות אותה בנחת. לכבוד יום הולדתה קיבצו את כל מקורות כספם וחסכונותיהם ונרתמו לקנות לה מתנה אישית.
כשהוגשה לה-לאם המאושרת המתנה, זלגו דמעות האושר על לחייה.
רק מאוחר בלילה. כשחישבו הילדים את ההוצאה לפרטיה ושיחזרו את מלוא שמחתה של האם על המתת, עצר הגדול בעד זה הקטן, ואמר לו: "תזכור, בסך הכל אתה הבאת את סכום הכסף הכי קטן למתנה הזו".
"אז מה?!" השיב הקטן ודמעות חן בעיניו. "אז מה? אמנם אתם נתתם הרבה יותר ממני אבל שלי הוא כסף מאוד חשוב כי אני הכי אוהב את אמא!!"
השבת, פרשת כי תשא יש מצוה לתת מחצית השקל. התורה מצווה "העשיר לא ירבה, והדל לא ימעיט". כולנו נותנים סכום שווה כשהכוונה של כל אחד היא העושה את התרומה למיוחדת. כשנוכל כולנו להכריז אני עושה את זה באהבה הכי גדולה!. הנתינה היא הכח הכי נעלה שיש לנו. היא הדבר שהכי מעניק סיפוק לאנשים. ואין מי שלא יכול לתת משהו משלו. כשרון, הצעה, עזרה, כסף ואפילו חיוך אנושי. ולוואי ונצליח לתרום ולתת ולחוש שזו הפרנסה האמיתית של הנשמה שלנו
הצגת כל התגובות