הלילה הדרמטי בלשכת אריה דרעי // אשר מדינה

דרעי ברגעים שאחרי הדרמה (צילום: באדיבות המצלם)

ששה זוגות עיניים עקבו בדריכות אחר מסך לפטופ קטן, שהציג גרפים בצבעי כחול-אדום.

בחדר שררה דממה מהולה במועקה. בחלון נקשו טפטופי גשם ירושלמי שהגיע סוף סוף. המספרים, לאורך כל הערב, הציבו מחסום מכובד של 6-7 אלף קולות מהיעד הנכסף. בגלי האתר לסוגיהם כבר שקועים עמוק בקשירת כתרים לראש העיר החילוני הנבחר, ופרשנים מלומדים עתירי קרבות עסוקים בניתוחים דקדקניים והפניית אצבעות מאשימות לכל עבר.

אריה דרעי, נטול חליפה ועניבה, יוצא מחדרו במשרד הנגב והגליל אל המבואה, מציץ שוב במסך ושב לחדרו. יש מבין עוזריו שמהרהר בחשאי על תוכן נאום ההפסד, לכשזה יגיע. "המגמה נמשכת", מלהגים שוב ושוב בתקשורת, והם צודקים. ככל שזרם הקלפיות הספורות מגיע לכיכר ספרא כך הפער מתייצב ומתבסס. חלפנו מזמן את טעות הדגימה, אומר מישהו, והדברים מנסרים בחלל.

מנכ"ל ש"ס חיים ביטון, שכבר ראה כמה מערכות בחירות בחייו, פחות מתרשם מהלך הרוח ומעדיף לצלול אל הנתונים. מספרי הקלפיות שנספרו מופיעים לפניו והם מלמדים סוד קטן וחשוב. רובם ככולם משכונות חילוניות. קלפיות קטנות, שמטבע הדברים נספרות מהר ומוזנות אל המחשבים. הווה אומר, שאם באזורים אלו משה ליאון מציג תוצאות טובות – הכל פתוח ואפילו מעודד. הוא משמיע את דעתו בקול, נוסך עידוד, אבל תוצאות האמת לא מרפות. כבר מגרדים את ה-70% ו"המגמה" עדיין כאן.

דרעי יוצא שוב מחדרו ובוחן את המסך. אל תדברו איתי באחוזים, דברו איתי בקולות. כמה עדיין לא נספרו? מעל ל-50,000 באה התשובה. אם כך, באמת הכל פתוח. הדקות המתוחות נוקפות והנה הפער מתחיל להצטמצם. המאסות הגדולות מהשכונות החרדיות מגיעות בזה אחר זה ומתחילות להשמיע את דברה של ירושלים התורנית, זו שיצאה בהמוניה לקול קריאת גדולי הדור להילחם על קדושת העיר.

הקרב עדיין צמוד, המתח בשיאו, אבל חיוכים זהירים כבר מתחילים להסתמן על הפנים. והנה "המגמה" הפעם לטובתנו. הפער מצטמצם מאד והנה מהפך!. משה לאון מוביל בפעם הראשונה. כזה דבר עוד לא ראיתי, ממלמל דרעי, כאשר ברקע מרחפים, כמו חיילי קרח מפחידים, "המעטפות הכפולות". 9,000 הקולות שנוטים לשייך אותם למועמד השני. זו הסיבה שפער היתרון כל כך קריטי. וזה ממשיך, ואריה מרים את ידיו לשמים, והנוכחים בתזזית. הנה, הנה, זה קורה. המטוטלת עברה לצד השני ובגדול. נחתם – משה ליאון ראש העיר!

הנס מתרחש, הבלתי יאומן מתחולל מול העיניים. "משה אמת ותורתו אמת". העוזרים יוצאים בריקוד ספונטני, סוחפים איתם את השר ואפילו את הנהג והמאבטחים. מהחלונות כבר עולות צפירות רמות של מכוניות. ערב טוב ירושלים!
אחרי שיחת הטלפון הנרגשת אל מרן ראש הישיבה שליט"א על הבשורה הגדולה, יוצאים למטה ש"ס ברח' שמעון הצדיק. הטלפונים זורמים אל רכב השר, מהארץ ומחו"ל, כולם מבקשים לברך, להשתתף, לקחת חלק קטן בניצחון הגדול. "תדע לך, שהכל נס", אומר לי דרעי בדרך, "הקב"ה לא נותן שיביישו אותנו, את גדולי התורה. אני רואה את זה לאורך כל הדרך. אין הסבר אחר למה שקרה כאן".

גם ברגעי אופוריה כאלו, דרעי נשאר מפוקס. "אני מבקש להורות לכל הפעילים שם במטה, שלא לשיר שום שירי ניצחון או השפלה כלפי אחרים. זו לא דרכנו". ואז הוא אומר: "תכינו לי סידור. אנחנו הולכים לומר 'נשמת כל חי' ברוב עם. ככה אנחנו חוגגים, בהודאה לה' על ההצלחה הגדולה". מאות הפעילים הממתינים בחוץ מזהים את רכב השר ומקיפים אותו בשאגות שמחה. אקסטזה באוויר, אווירה שכמוה לא זכורה בש"ס עידן ועידנים. "זה מזכיר לי את תקופות ה-17 מנדטים", אני אומר לשר.

טבעת החנק האוהבת הקשתה מאד על הכניסה לאולם הגדול, אבל אז, בפנים הכל השתחרר. "עד הנה עזרונו רחמיך, ולא עזבונו חסדיך.. כי כל פה לך יודה...", מי שראה את ההמונים פורצים בבכי של שמחה יחד עם מילות פסוקי ה'נשמת', מי שראה את הנציגים, חברי הכנסת, חברי המועצה, מנהלי המטות, כשהם טרוטי עינים, חסרי קול, מרוטי בגדים אך נהרה של שמחה שפוכה על פניהם, יכול היה לחוש מעט מהאושר הגדול. אשרי עין ראתה זאת.

"בסיבוב הראשון של משה ליאון התפללנו 'אנא ה' הושיעה נא', היינו זקוקים לישועה גדולה שהוא יעלה לסיבוב השני, והפעם התפללנו 'אנא ה' הצליחה נא' והקב"ה שמע את תפילתנו", אמר השר בנאומו והוסיף, "הוכחנו כי תנועת ש"ס חיה, קיימת, ניצבת בגאון על המפה וממשיכה קדימה בכל הכוח. כעת, לאחר תקופה לא פשוטה, מרובת חילוקי דעות ואווירה מתוחה, פנינו לשלום ואחדות בתוך המחנה החרדי, ואם צריך נפעל לאחדות גם בתוך המפלגות השכנות".
האולם הענקי התמלא במוזיקה מקפיצה ומרוממת. הפעילים חיבקו זה את זה ורבים התקשו לעצור את דמעותיהם. שבועות ארוכים של מאמץ סזיפי ומלחמה על כל קול, שעות חרדה מתוחות של הישורת האחרונה, הכל התנקז לרגע אחד מתוק של ניצחון מהדהד. איך זה קרה? מי היה מאמין? איך הכל התהפך? אלו המילים שנשנו שוב ושוב, בתוספת הרמת ידיים למעלה. האירוע כולו קיבל זווית שמימיית. פלאית.

והיום אפשר לומר זאת בגלוי: ברוך שעשה לנו נס.

להצלחה אבות רבים, ובאמת רבים וטובים היו שותפים למערכה ותרמו את חלקם באופן מעורר התפעלות, ועדיין, די היה במשהו אחד קטן שיהיה חסר כדי להפוך את התוצאה. רק לשם המחשה, המצב הביטחוני הקשה שהתחולל ביום האחרון בגבול עזה כבש את הכותרות והאפיל על סיפור הבחירות בירושלים, אליו היו מגויסים טובי אנשי התקשורת בצורה מופגנת. מספיק שהיינו בסדר יום תקשורתי אחר כדי שהתמונה תהיה שונה. וכך באלמנטים נוספים, בזה אחר זה, שהתחברו באופן מופלא ובתזמון מדויק ויצרו את הניצחון המרהיב.

לזה קוראים סיעתא דישמיא.