מריבות קורות. הן חלק אינטגרלי ממערכת יחסים בריאה ובעוד שגודלו ושיעורו של הסכסוך יכול להשתנות ("הוא השאיר את הכלים בכיור בפעם המיליון!", "רגע, מה אמרת לאמא שלך?!"), יש מערכת חוקים עקבית שכדאי להיצמד אליה, אם אתם רוצים לריב באופן הוגן ולצאת מזה בשלום.
תזמון הוא הכל
זו מלחמה חוזרת על הכלים? אתם אולי מרגישים שזה הגיוני להתלונן ברגע שאתה מבחינים בפעולה הפוגעת, אבל כדאי לקחת רגע ולשאול את עצמכם את השאלות הבאות קודם: מה קורה כעת? (לדוגמה: אתם בדיוק הולכים לעבודה או לישון) מה השותף שלכם עושה? (לחוץ לקראת חשיפת מצגת גדולה במשרד, משכיב הילדים לישון) ואחרונה - אבל לא פחות חשובה - כולם אכלו?
השורה התחתונה: אתם צריכים להיות במקום הנכון או במסגרת הנפשית כדי לדון בבעיה ולפתור אותה. אם לא, מדובר בבזבוז זמן ואנרגיות.
השתמשו בהצהרות של "אני מרגיש ש.." ולא "אתה"
כאשר אתם נמצאים באמצע מחלוקת עם בן הזוג שלכם, האשמה היא לא הדרך שבה אתם רוצים לצעוד. ככל שאתם זורקים יותר הצהרות של "אתה" לכיוונו, כך השותף שלכם עשוי ללכת על התקפה שהיא בעצם הגנה. הצהרות של "אני מרגישה" שומרות על תשומת הלב שלכם וממשיכות לנהל דיאלוג פתוח הרבה יותר.
שמרו על גובה טונים נורמלי
הדרך המהירה ביותר להסלים ויכוח היא לדבר בקול רם יותר וחזק יותר. ככל שהגבהתם את קולכם, כך הרחבתם עוד יותר את הוויכוח והוא יגיע לידי פיצוץ מהר יותר.
לכל דקה של דיבור, הקדישו שתי דקות של הקשבה
אם אתם לא מקשיבים באופן פעיל לנקודת המבט של האחר, הסיכויים שתוכלו להביע את הנקודה שלכם, יהיו קלושים. בנוסף, כישלון להקשיב לעתים קרובות מתפרש ככישלון להתפשר. כאשר אתם באמת עושים מאמץ כדי לשמוע את האדם האחר, לאט לאט הוא יהיה חלק מהצוות שלכם ומהר יותר תוכלו לקבל את מה שאתם נלחמים עבורו.
והחשוב מכל: לעולם אל תתקוטטו ליד הילדים
זה לא נתון למשא ומתן. וגם חוזר לסעיף האמור לעיל הדן בעיתוי. ניהול מחלוקת גדולה בזמן שהילדים שלכם בשטח, לא רק אומר שיש לכם גלריה של מאזינים קטנים, אלא יכול גם לשים לחץ מופרז עליהם. (חס וחלילה שהם ירגישו צורך לבחור צדדים).