מלאך ה' בין הטנקים; סיפורו של 'כוח צביקה'

החייל הצעיר צביקה גרינגולד יצא מביתו בקיבוץ 'לוחמי הגיטאות' בעיצומו של יום הכיפורים להגן על בני עמו, הוא לא שיער בנפשו שאת המלחמה יסיים עם עיטור גבורה לאחר קרב קשה שניהל כמעט לבדו מול עשרות טנקים סוריים.

מלחמת יום כיפור של שנת תשל"ד תפסה את הציבור בישראל בהפתעה מוחלטת, התקפת פתע מתואמת ומתוכננת היטב של מצרים מדרום וסוריה מצפון על כוחות צבא דלילים ביותר שאבטחו את גבולות הארץ.

בימים הראשונים למלחמה, בעת שצה"ל ניסה לבלום את הערבים הפולשים, עמדה באוויר תחושה של תבוסה נוראה, עוד רגע והסורים מגיעים לטבריה, המצרים בדרך לתל אביב, חלקים משמעותיים מהצבא הסדיר "נכתשו" תוך כדי ניסיונות בלימה הרואיים.

אחד מניסיונות הבלימה היותר מוכרים הוא סיפורו המופלא של "כוח צביקה" שהפך למיתוס ומודל להשראה בקרב צה"ל ובאותם ימים בכלל החברה בישראל.

ביומו הראשון למלחמה צביקה - שהיה מפקד טנק - נע לכיוון הגבול הסורי במטרה לנסות ולבלום את ההתקפה המתפרצת. החטיבה אליה השתייך צביקה, "חטיבה 188", הייתה אחראית על ההגנה בגזרה הדרומית של רמת הגולן, אך למעשה בימיה הראשונים של המלחמה, החטיבה שמנתה כ-70 טנקים נפגעה קשות ובפועל התפרקה לאחר שכשליש מלוחמיה נהרגו, ובכללם כמעט כל שרשרת הפיקוד, רבים נפצעו.

אלו הנסיבות האיומות בגינן מצא את עצמו צביקה כאשר הוא עם טנק אחד עומד מול עשרות טנקים סורים, ותחושתו היא שאם הוא ייכנע או ייסוג - כפי שעשו אחרים - דבר לא יבדיל בין הסורים ובין כיבוש הגליל כולו.

צביקה, קיבוצניק קשוח, החל להתרוצץ עם הטנק שלו כמו כאחוז טירוף, כאשר הוא יורה אל הסורים מעמדות שונות ומתעתע בהם כאילו מולם עומד כוח טנקים גדול, כך שנרתעו מלהתקדם, צביקה המשיך בלחימה מספר שעות עד שבפקודה נאלץ לסגת ולחבור לכוח טנקים שהגיע מאחוריו, התברר לו שבעודו לוחם כאן מול הסורים. כוח סורי נוסף שהגיע התקדם לתוככי הרמה ונע לכיוון המפקדה הראשית של צה"ל ברמת הגולן "נפח" במטרה לכבוש אותה ובכך למוטט את השליטה הישראלית ברמת הגולן.

הכוח אליו חבר צביקה, יועד לנסות ולהדוף את הסורים שכבר הגיעו עד לגדרות מחנה "נפח", בדרכו נתקל הכוח בקשיים, ושוב נותר צביקה כמעט בודד בגזרתו מול הסורים הצובאים על המחנה, בשלב זה הסורים כבר החלו לסגת. וצביקה שלמרות שנפצע במהלך הלחימה המשיך להילחם, התפנה לטיפול רפואי.

מאוחר יותר משהתבררה תרומתו לעצירת האויב, זכה צביקה לציון לשבח הגבוה ביותר "עיטור הגבורה".

משנשאל בראיון איך הצליח להחזיק מעמד ואיך זה שלא נפגע באופן קשה, השיב צביקה הקיבוצניק: "אין לי ספק שמלאך ה' ירד לשם והיה איתנו בין הטנקים, ברצינות גמורה", והמשיך להרחיב על הנס הגדול ודרכי הפעולה בהן נקט.

בשולי הדברים ראוי לציין כי סיפורו המדהים של "כוח צביקה" כפי שכונה הטנק של צביקה, זכה באותם ימים לכותרת בעיתונים 60:0 כלומר צביקה גרינגולד לבדו ניצח 60 טנקים סורים. הכותרת הפרובוקטיבית עוררה את חמתם של לוחמים אחרים בחטיבתו המוכה של צביקה, והם ניסו לערער את אמינותו של הסיפור, בטענה כי הוא הומצא על ידי מפקדים על מנת לרומם את רוחם של שארית חטיבת 188 שהוכתה קשות כאמור.

אך מבדיקות שערכו וועדות צבאיות, ומדבריהם של היסטוריונים צבאיים, חוקרים, ולוחמים אחרים שלחמו באותה החטיבה, עולה כי הכותרת ממנה נשמע כאילו צביקה לבדו חיסל 60 טנקים סוריים אכן איננה נכונה, ולמעשה מול צביקה עמדו 20-30 טנקים "בלבד", וכמו כן לא ניתן לדעת בוודאות את מספרם של הטנקים שהושמדו בפועל, אך כמובן שאין בכך בכדי להקטין את תרומתו ועוז רוחו של צביקה.

סיפורו של "כוח צביקה" מצטרף לשורה של ניסי הצלה מופלאים באותה מלחמה נוראה שבאופן ניסי ובזכות גבורתם של אלפי חיילים הסתיימה בהדיפתם של הסורים והמצרים אל מחוץ לגבולותיה של ישראל.

לסיום סיפור נוסף המצוטט ב"הידברות" אודות המלחמה ההיא ברמת הגולן, "לאחר המלחמה הופיע בעיתון בריטי דיווח אודות קטע מתחקיר שערך המוסד ובו נשאל מפקד דיוויזיה 9 הסורית מדוע הם נעצרו על קו הטילים (ברמת הגולן) והשיב: "אני רוצה לראות אותך חוצה את קו הטילים כשאתה רואה לפניך שורה של מלאכים ויד לבנה בשמים שמסמנת לך לעצור- אתה היית ממשיך? אני עצרתי!".