"שאלו לחכמה: חוטא מהו עונשו? אמרו להם: חַטָּאִים תְּרַדֵּף רָעָה (משלי י"ג), שאלו לנבואה: חוטא מהו עונשו? אמרה להן: הַנֶּפֶשׁ הַחֹטֵאת הִיא תָמוּת (יחזקאל י"ח), שאלו לקודשא בריך הוא: חוטא מהו עונשו? אמר להן: יעשו תשובה ויתכפר לו. היינו דכתיב: עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ (תהלים כ"ה) - יורה לחטאים דרך לעשות תשובה" (תלמוד ירושלמי מכות פרק ב)
דברי חז"ל מחדדים בפנינו את "חוסר ההגיון" של רעיון התשובה. על פי השכל הישר, על פי החכמה והנבואה, אין מקום ל"הֲנָחוֹת"! על החוטא להענש, ולשלם את המחיר על מעשיו. שהרי, איך אפשר "לקחת" את המעשים אחורה? כיצד ניתן לתקן ולשנות את ההיסטוריה? ובכל זאת, בחסדו של האלוקים הוא העניק לאדם "מתנה" ושמה תשובה.
הרב אלחנן וסרמן זצ"ל הי"ד (קובץ מאמרים א) שואל "קושיה למדנית": הרי מצינו "רבי שמעון בן יוחי אומר: אפילו צדיק גמור כל ימיו ומרד באחרונה - איבד את הראשונות, שנאמר (יחזקאל ל"ג): צִדְקַת הַצַּדִּיק לֹא תַצִּילֶנּוּ בְּיוֹם פִּשְׁעוֹ".
והגמרא תמהה: הרי כיון שכל ימיו הוא עשה מצוות, ורק ברגע האחרון הוא מרד, מדוע נמחקים לו כל זכויותיו? ומדוע לכל הפחות לא יחשבו לו "מחצה עונות ומחצה זכיות"? ומיישב ריש לקיש: "בתוהא על הראשונות" (קידושין מ:). רוצה לומר, לא זו בלבד שהוא עובר עבירות, אלא שהוא מתחרט על כל המעשים הטובים שעשה בעבר, ומשום כך, הם מתבטלים.
הרמב"ם (הלכות תשובה פרק ג), מחדד את הדברים: "כל מי שניחם על המצות שעשה ותהה על הזכיות ואמר בלבו "ומה הועלתי בעשייתן, הלוואי לא עשיתי אותן" הרי זה איבד את כולן ואין מזכירים לו שום זכות בעולם".
רוצה לומר, ה"חוזר בשאלה" לא מאבד באופן אוטומטי את כל זכויותיו מהעבר. אך אם הוא מתחרט לגמרי על מעשיו הטובים, ומצטער על המשאבים והאנרגיה שהוא הקדיש להם, הרי שהם לא יעמדו יותר לזכותו.
מעתה, תמה הרב וסרמן: אם באופן השלילי, כיון שהאדם מתחרט על מעשיו הטובים, ו"תוהא על הראשונות", הרי הם כביכול נעלמים, והוא הפך להיות רשע, אם כן, הרי זו "שורת הדין" ממש. ומדוע כאשר מדובר בתשובה - לכיוון החיובי, והאדם מתחרט על מעשיו הרעים, מתואר הדבר כחסד אלוקי המוחל לו על עוונותיו, ולא כצדק ומידת הדין?
הוא מיישב את קושיתו בעזרת דברי הרמח"ל בספר "דרך השם" (חלק א פרק ד), הכותב שבכל מעשה מצוה יש שני "רווחים". האחד, בעצם זה שהוא מקיים את רצון הבורא, והשני, שבכל מצוה יש תועלת אמיתית.
בדבריו אלה, הוא נוגע בשאלה יסודית: האם יש טעם וסיבה למצוות, או שמא, מטרת המצוות היא רק "לצרף בהן את הבריות" - לחנך את האדם ולהרגיל אותו להתבטלות וכניעה בפני האלוקים? בעניין זה, הוא נוקט כשיטת הרמב"ם והרמב"ן הדוגלים בגישת "טעמי המצוות", ולדידם, אכן יש תועלת אובייקטיבית, בכל מצוה לאדם העושה אותה, ולא רק בכך שהוא קיים את רצון ה'.
היוצא מדברינו, לכל מצוה יש תועלת לאדם, ומשום כך היה ראוי לעשות המצוות אפילו אם לא נצטווינו עליהן, ומטעם זה, מצינו בחז"ל שגם האבות קיימו את המצוות, אפילו שלא היו מחויבים בכך, מפני שהבינו את התועלת והתיקון שיש בזה. אך לאחר שנצטווינו לקיים את המצוות, יש סיבה נוספת לקיימן, כדי לקיים את רצון ה' יתברך שציוונו עליהן.
על אותו משקל - יש לומר גם בעבירות. בכל עבירה יש שני צדדים: א. ההפסד העולה לאדם מעצם מעשה העבירה. ב. ההפסד העולה מעשייה נגד רצון ה' - שאסר זאת.
ומעתה מיושב, מה שמצינו ש"התוהא על הראשונות" מוחקים לו את כל מעשיו, הוא דווקא בכל הקשור לעשיית רצון ה', אבל "התיקון" מעצם קיום המצוה לא נאבד כלל על ידי החרטה שלו, ועולה בידו הדבר כאינו מצווה ועושה, כי הוא עניין מציאותי.
על דרך משל. מי שהקדיש את ימיו לספורט ולבריאות הגוף, ובערוב ימיו, הוא מתחרט על כך שבזבז את חייו למען מטרה שולית. גם אם בעקבות החרטה שלו, ניטול ממנו כביכול, את שאיפותיו ורצונו, מכל מקום לא נוכל ליטול ממנו את גופו הבריא והספורטיבי.
כך לא נוכל לקחת מה"חוזר בשאלה" את מעשיו הטובים לשעבר, שיצרו "טוב" במציאות והיטיבו את "הגוף הרוחני" שלו.
על אותו משקל, ניתן היה לצפות שהמתחרט על העבירות, החרטה תועיל לעקור מה שעבר על ציווי ה', אבל הקלקול וההפסד, שיצא מהמעשה עצמו, זה אינו נעקר מצד הדין על ידי החרטה.
אלא שכאן מופיע "החידוש האלוקי" שיש בתשובה: לא זו בלבד שנמחל לאדם מה שעבר על רצונו, אלא אף "ההשחתה" שנולדה מהעבירה, גם היא עוברת ונעלמת. "לפנים משורת הדין" העוון "ימחק" לגמרי על ידי התשובה.
אולי אפשר לומר בזהירות, הסבר נוסף - על מנת ליישב את שאלתו:
מה שמצינו בתוהא על הראשונות, שאיבד את זכויותיו, אין הפירוש שהמצוות נמחקות לגמרי, אלא כיון שויתר עליהן, הרי הן לא עומדים לזכותו. ומכל מקום, במידה ואחרי שמרד, ישוב בתשובה, יחזרו אליו ויעמדו לו זכויותיו הראשונים.
רוצה לומר, ה"חוזר בשאלה" ומתחרט על המצוות שקיים, הם לא "נמחקים" אלא "מוקפאים", ובמידה וימות ברשעו, הם לא יזקפו לזכותו. אך במידה והוא יעשה תיקון וחזור בתשובה, הרי שהמצוות שעשה בעבר "יפשירו" מההקפאה ויתעוררו מחדש.
אבל החוזר בתשובה, העניק לו האלוקים "מתנה" מיוחדת: העוונות יעלמו לגמרי, וגם אם חלילה יחזור לסורו, לא יעמדו לחובתו עוונותיו הראשונים, שכבר נמחקו על ידי התשובה שעשה.
גמר חתימה טובה
הצגת כל התגובות