ישבנו על גדות הכנרת, אני מולם קבוצת בני נוער, וקיימנו מסע סליחה בימים שבין כסה לעשור פ"ג, ביצענו כעיין משחק טיפול בדרמה, הצבנו כיסא במרכז הקבוצה, ומי שרצה העלה דמות של אדם שהוא רוצה לשוחח איתו בנושא הסליחה... זה היה מרגש ומרטיט! היו שביקשו סליחה, היו ששוחחו עם פוגע.
אחד מבני הקבוצה בחר לקיים עימות קשה מאוד עם אדם רע לב קרוב משפחתו שפגע בו בזמן רגיש וניצל את חולשתו ומצוקתו למילוי תאוותו וסיפוק יצריו, הוא הכניס את כולנו לסיטואציה הקשה, הייתה שם דממה, לצד הלחות הטבריינית וקולות המים המתנפצים אל סלע, נשמע קולו של המספר המתאר את הפגיעה הקשה, ובעיקר את העלבון שהוא חש מאותה פגיעה, איך השתמשו בו איך ניצלו אותו כאילו היה כלי שרת של מאן דהו.
כשהוא סיים לדבר ואחדים מהחברים ניגבו את דמעותיהם הוא בחר לומר את המשפט הבא לכיסא הריק של הפוגע שניצב במרכז הקבוצה שישבו כעיגול סביב: "הכיסא פה ריק באמת אבל גם אם היית פה מבחינתי הוא היה ריק, מבחינתי אתה לא קיים בעולם, אבל דע לך שסלחתי לך, לא בגלל שביקשת סליחה, ולא בגלל שאני צדיק, אלט כי שמעתי אמירה בשם ברנדון בייס "לא לסלוח זה כמו לשתות רעל ולקוות שהשני ימות מזה, ולכן אני לא מסכים לשתות עוד רעל ואני סולח לך" .
כאנשי חינוך אנו עומדים פעמים רבות בעמדת כוח, מול תלמידים, מול הורים, וכוח זה משכר את החושים ואין אדם אשר יעשה טוב ולא יחטא, אך בד בבד אנו גם בעמדת ספיגה, כל כישלון וכעס מופנה אלינו, מוטחים בנו אמרות קשות, הוצאת לעז ושם רע, וגם כשאתה מתכוון בטוהר לב לטובת הילדים יש את ההורים שיהפכו את הקערה על פיה ויעשו אותך לרודף בצע על חשבון יקיריהם, לילות שלמים שהולכים על כאבי לב שכאלו, הבריאות נפגעת, המצב רוח ירוד, והמשפחה הם הקורבנות.
אז איך ניתן לחיות בעולם מורכב שכזה, אולי הפתרון הוא להסתגר בבית ולחיות לבד ללא מגע יד אדם, לא להיות מעורב עם הבריות, לא לדאוג למוסדות חינוך ופתרונות חינוך, "ולא עליך המלאכה לגמור" אתה מדקלם ומרגיע את עצמך, אם המחיר הוא כה מורכב כה קשה, אולי נרד למחתרת ונמנע מפגיעות???
חיינו מורכבים ולעיתים בלתי אפשריים, הצורך לתת מענה לתלמיד להוריו, לנו ולמשפחתנו, ולהישאר שפוי ורגוע מצריך סטארט-אפ שטרם בא לעולם- אחרת הסליחות שלנו היו:
"על חטא שחטאנו לפניך בסליחה לאנשים שלא ראוי לסלוח להם"-
"על חטא שחטאנו לפניך בשתיקה מול אנשים שלא הינו אמורים לשתוק בפניהם"-
"על חטא שחטאנו לפניך במחשבת פיגול להפסיק לעסוק בחינוך"-
"על חטא שלא הנכחנו דיו לסביבה שלנו כמה קשה מלאכת החינוך"-
"על חטא שלא שמחנו מספיק שנפלה לנו הזכות להיות מחנכים"-
"על חטא שחשבנו אנשים מסוימים לשותפים כשהם לא היו..."
ועל כולם סלח לנו מחל לנו כפר לנו
"על חטא שלא הבנו רמז של תלמיד שזקוק לעזרה"-
"על חטא שלא נתנו מענה מספיק למצוקות תלמידים"-
"על חטא שלא הכרחנו את התלמידים יותר להעריך את עצמם"-
"על חטא שלא המתקנו לתלמידים עוד יותר את דרך החיים"
ועל כולם סלח לנו מחל לנו כפר לנו
"על חטא שחינכנו תלמידים על חשבון ילדינו הביולוגים"-
"על חטא שהקרבנו את הבית על מזבח השליחות בחינוך"-
"על חטא שלא מצאנו את האיזון הנכון הניצרך לחיינו האישיים"-
"על חטא שנתנו יעוץ לכל העולם ושכחנו את היקר לנו מכל"
ועל כולם סלח לנו מחל לנו כפר לנו
על שעות בפלאפונים טורים ומחשבים,
על דיבורי שעות בנושאים שלא מעניינים את הילדים,
על טיולי תלמידים במקום משפחתיים,
על חיבוק הילדים ומחשבות נודדים,
ועל כולם סלח לנו מחל לנו כפר לנו
על חוסר התקדמות ברובדיים אישיים,
על הזנחת הבריאות ומחשבה על החיים,
על שכחה "שלי" ומחשבה על אחרים,
על "ואהבת לרעך" ולוותר על ה"כמוך",
כל אלו הם סליחות שלא נאמרות!! ולא יאמרו!! כי הם תולדת מורכבות החיים שמולידה מציאות שאולי לפעמים בלתי הגיונית, ואולי גם בלתי פתירה, אבל הדרך לגבור על אותם קונפליקטים זה ע"י הבנה ואחווה, רק זה יצליח לפתור את הסליחות הבלתי פתורות, את הרגעים הלא הגיוניים, את המצוקות הלא הגיוניות, רק דרך של הרבות אהבה וחיבה יגרום לכל המצוקות הללו להפוך מבעיות ודילמות לפתרונות והזדמנויות
ללמוד לחיות עם הדילמה זה הרבה יותר חכם ועמוק מדבריו של ברנדון בייס "לא לסלוח זה כמו לשתות רעל ולקוות שהשני ימות מזה, ולכן אני לא מסכים לשתות עוד רעל ואני סולח לך" זה לא להיכנס בכל לביצה הזו כל עוד היא בשליטתי.
אבל יש פגיעה אחת שעליה אין על חטא, ועליה לא מביאים קורבן, כי עצם המעשה זה יצירת הקרבן, כל הפגיעות האכזריות הללו, אותם פגיעות המתרחשות על ידי קרובי משפחה ואנשים זרים, בבית כנסת ובישיבות, במוסדות ובסמינרים, עליהם אין וידוי ובקשת סליחה, זה לא אותה שפה בכלל, שם אין סליחה שם אין מחילה, שם יש קרבן נצחי!!! וכשיש קרבן חי מדמם אין לנו את המנדט למחול ולסלוח. ביום הקדוש הזה היו ערניים לכל אדם ומעשה חשוד, אל תהיו שותפים למעשה שחיטה שאין עליו מחילה, אל תתנו יד לפושעים!
יש פגיעה שמתוודים עליה, יש פגיעה שסולחים עליה, יש פגיעה שחיים איתה!!!
"רבא בתר צלותיה אמר הכי: אלקי עד שלא נוצרתי איני כדאי ועכשיו שנוצרתי כאלו לא נוצרתי… יהי רצון מלפניך ד' אלקי שלא אחטא עוד ומה שחטאתי לפניך מרק ברחמיך הרבים אבל לא ע"י יסורין וחלאים רעים. והיינו וידוי דרב המנונא זוטי ביומא דכפורי ".
גמר חתימה טובה לכל עם ישראל
הכותב הינו ראש ישיבת ברקאי חיספין