לראש השנה

אחי בא לך לתפוס ראש // הרב בורודיאנסקי

זכורני כאשר שמעתי לראשונה תלמיד שואל את חברו "בא לך לתפוס ראש?" לתומי חשבתי שהם יוצאים למסע ציד ביערות אירופה, עד שהבנתי שלעשן סיגריה או לרקוד, זה נקרא אצלם לתפוס ראש- הרב אברהם בורודיאנסקי בטור חינוכי לכבוד ראש השנה (יהדות)

(צילום: שאטרסטוק)

כל ילד וילדה יודעים לספר שבראש השנה אוכלים ראש של דג, וכך אנחנו גדלים עם אותם הידיעות הבסיסיות שקיבלנו אותם באותו זמן שלמדנו ללכת, ולפעמים נפגוש אדם מבוגר עם תובנות של ילד בן 3, כי מעולם הוא לא חשב על אותם מושגי יסוד.

עומד יהודי בראש השנה ומתפלל על המלכת ה' בעולם, הוא מרגיש בקושי בריאה קטנה בעולמו יתברך, חש זכות עצומה להמליך את בורא עולם, ביראה והכנעה הוא כורע לאמירת מודים אנחנו לך, כורע ומשתחווה ומבטל את עצמו לחלוטין..

לאחר תפילת ערבית יתיישב בראש השולחן הערוך וינהל את סעודת ליל היום הקדוש, לאחר קידוש ונטילת ידיים יאכל את הסימנים לשנה טובה (וכבר אמר גדול בישראל צריך להיזהר שהסימנים לא יאכלו את האדם אלא האדם את הסימנים) ברתת ובזיע יאמר כל יהי רצון עד שיגיע לראש של הדג ושם יאמר "שנהיה לראש ולא לזנב".

וכאן הבן שואל הייתכן? הרי לפני חצי שעה עמדת בבית הכנסת התפללת על ביטול מציאות כל האנשים בעולם אל מול ממלכת ה' יתברך, הרגשת בטל ומבוטל, ופתאום אתה מבקש להיות לראש? תחליט מי אתה רוצה להיות, ראש או זנב?

אחד המושגים המוכרים אצל בני הנוער היום כאשר הם רוצים להשתחרר מעול החיים זה "לתפוס ראש" זכורני כאשר שמעתי לראשונה תלמיד שואל את חברו "בא לך לתפוס ראש?" לתומי חשבתי שהם יוצאים למסע ציד כביערות באירופה, עד שהבנתי שלעשן סיגריה או לרקוד, זה נקרא אצלם לתפוס ראש.

אצלי לעומתם המשפט לתפוס ראש נאמר דווקא כאשר הבנתי שעשיתי משהו בלי מחשבה או בצורה לא נכונה ואז אני יתבטא "אוי פתאום תפסתי את הראש שלי", הפער בין תפיסת הראש שלי שנעשית כתוצאה מטעות וחזרה למצב של "כובד ראש", לעומת תפיסת הראש של הצעירים שהכוונה "קלות ראש" זהו בערך הפער בין התפיסה מהו ראש השנה אצלנו לבין הדור הצעיר.

אז איך מגשרים על הפער? ברור לכולם שהמשך צבירת פערים שכאלו בין תפיסות מה תפיסת הראש, אם הם לא יצטמצמו וינועו על נתיב משותף ואחיד עם תובנה אחת אנחנו מתרחקים מהדור הצעיר ומאבדים אותו דווקא ביום כה גורלי ראש השנה.

המעיין במקורות עד לדורות האחרונים ימצא שראש השנה נתפס אצל העולם כיום של השפעת הטוב בעולם, כיום של חסד, כיום של שמחת ה'. כיום של מחשבה והתבוננות בבריאת וקיום העולם, יום של מחשבה שמחה, והתבוננות מורחבת על מלכות ה', ודווקא מתוך התבוננות זו הגיעו ל"ומלכותו ברצון קבלו עליהם".

במהלך המאות שנים האחרונות בעלי המוסר עסקו ברובם הגדול דווקא בפחד של ראש השנה, כמובן שהם לא המציאו את זה והם רק ציטטו את הזוהר הקדוש ואת דברי הגמרא על הדינים של ראש השנה, אלו ואלו דברי אלוקים חיים, השאלה היא מה מביא אל היעד?, האם מחשבות של פחד ואימה מקרבים או מרחיקים, האם גישת ה"גילו" או "ברעדה" או אולי יחדיו- "גילו ברעדה"? במה יותר נרוויח את קרבתם אל בורא עולם במחשבות של פחד ואימה או במחשבות של אהבה וחדווה.

דוד המלך מחבר את ספר הספרים ספר תהילים, אם אני הייתי צריך לסדר את פרקי הספר הקדוש הזה הייתי עושה שינוי אחד בוודאי, את הפרק האחרון הייתי מבליע אי שם באמצע הספר, אבל דוד המלך בוחר לסיים את ספר התהילים שעוסק כולו בתפילות שבפה ובלב, ואומר: כל הנשמה תהלל י-ה הללוי-ה!

ופסוק זה זה בא לאחר שדוד מציע להשתמש בנבל וכינור, במינים ועגב, בצלצלי שעה ובצלצלי תרועה, בתקע שופר, ובכל דרך, מה דוד בוחר להעניק בסיום הספר צידה לדרך לכל יהודי- דע לך שבכל דרך שתבחר תצליח להלל את ה' העיקר שיהיה מהנשמה, יש מי שמצליח בתורה ובתפילה, יש מי שדווקא בצלצלי שמע, יש כאלו שאין להם קול הם לא מצליחים להתפלל ולכוון אומר להם דוד המלך תשתמשו בכוחות שיש בכם בטבעיות, באיזה כלי שיוצאת לכם המנגינה נכון , תהללו! אל תחפשו נוסחאות ופיוטים קשים ומסובכים לכו עם הנשמה שלכם.

בראש השנה אנחנו צריכים לגרום לעוד יהודי ולעוד יהודי להרגיש טוב בהמלכת ה', אם אנחנו נתנדנד כמו לולבים ונמליך את ה' על כל העולם אבל נשכח את אותם נערים שהדרך שלהם להמלכה היא ע"י קול הנשמה ובכל הנשמה, דומה הדבר לאדם שרץ לבדו להמליך את ה' ושוכח את הבן הקטן של המלך אי שם מאחוריו בכביש מסוכן, היקשיב המלך לבקשתו או חלילה ההפך?

העבודה שלנו בימים האלו היא לגרום לעוד ועוד בני נוער להתחבר להמלכת ה', לדובב אותם, לשוחח איתם, לכוון אותם אל התובנה שלכל אחד יש את הכלי שלו ואת הכוחות שלו איך להתחבר אל ה' דרך הנשמה שלו, ואין זה סותר תפיסת הראש של הצעירים לתפיסת הראש של המבוגרים, כי רק על ידי תפיסת הראש שלנו נצליח לגרום לצעירים להתחבר בתפיסת הראש שלהם למלך העולם ולעבודת היום!

מי שמתבצר בעמדתו ולא מתחבר לראש של הצעירים ככל הנראה הוא יותר שייך לזנב מאשר לראש, לראש יש יכולת חשיבה והחלטה שקולה מה לעשות, הזנב הוא נגרר וחסר יכולת בחירה, הוא נמשך אחרי הגוף הגדול והגשמי, ולא בהחלטה עצמית

עומדים אנו בתפילה וממליכים את ה' יתברך באימה ובכניעה, ואז הולכים הביתה לוקחים ראש של דג או של כבש ומתפללים שנהיה לראש, בואו נחשוב לרגע- איך הראש הזה הגיע לשולחן פה? כי הוא נפל ברשת הדייגים או בסבך הציידים, הוא לא פעל עם הראש אפילו שהיה לו ראש, ועל זה אנו מתפללים שנהיה לראש, שנזכה להתבונן על החיים במבט של תפיסת הראש בזמן הנכון ולא בדיעבד, שחלילה לא נאבד שום ראש מנערינו בגלל בחירה מוטעית של ראש כמו הראש של הדג הזה שמסיבה זו הגיע פה לשולחן.

אין אב ואם בישראל שלא אמור לבכות ביהי רצון זה, זוהי התפילה שנזכה לקבל את ההחלטות הנכונות בנוגע לחינוך ילדנו, שנקבל החלטות שקולות, שנוכל להיות בראש שלהם מצד אחד אבל לכוון אותם לתפוס ראש חיובי, שנבין אותם, שנגרום להם לתפוס ראש בדרך הנכונה, אבל כל זה בתנאי שאנחנו נדע לתפוס את הראש שלנו כבר בראש השנה.

בראש השנה יש את היכולת להשפיע טוב על כל העולם ועל כל הבריאה, ואם נזכה אז אכן תפסנו ראש ולא של דג אלא של עצמנו! וכדברי הרמח"ל במאמר החכמה (ערך תשליך) "כי הנה בראש השנה מחדש האדון ב"ה מציאות כל הנמצאים, ומתכוון לקבוע הטוב שבהם שישאר לנצח, ולדחות הרע שבהם, עד שתטהר הבריאה ממנו, ותהיה ראויה ליאור באור פניו לנצח נצחים"

הכותב הינו ראש בית המדרש החרדי ברקאי חיספין

הכתבה הייתה מעניינת?

תוכן שאסור לפספס

0 תגובות

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, לשון הרע ותוכן החורג מגבול הטעם הטוב.

טוען תגובות...
תוכן שאסור לפספס

עכשיו בכותרות
הנקראים ביותר
המדוברים ביותר