פרק ב': בעקבות יוזמתו המרגשת של הגרש"ב סורוצקין להקים מחדש את ישיבת טלז, במבנה ההיסטורי שם שכנה עד החורבן, אנו עוסקים ביסודה של ישיבת טלז והאידיאולוגיה של מקימיה.
הרב אלחנן בלומנטל תלמיד ישיבת טלז, אשר לימים כיהן כראב"ד בקהילות באירופה, אוסטרליה ודרום אפריקה בספרו הנפלא 'בכל דרכיך דעהו' הביא מספר זיכרונות הקשורים לישיבות טלז, ונצטט ממנו מספר פנינים.
באותם ימים בחורי הישיבות בליטא, לא לבשו שחורים, ולא גידלו זקנים ופיאות כמנהג פולין והונגריה. יום אחד הגיעו לישיבה שני אחים ממישקולץ בהונגריה, והגאון רבי אברהם יצחק בלוך ביקש מאלחנן בלומנטל תלמידו, שירמוז לו לגלח את זקנו, ואכן כך. לאחר מספר חודשים קרא הרב בלוך לאלחנן בלומנטל, ושאלו "איך נוהג ה'פורמצ'ק'?". בלומנטל ענה לו שהלה "מתפלל בדבקות, זהיר בלשונו ובעל מידות טובות". "אם כך", אמר הרב בלוך, "הנח לו שיגדל את זקנו".
שמו של הרב אלחנן בלומנטל היה חדש לי, וחיפשתי בגיליונות 'יתד נאמן', ואכן בכתבה במוסף שבת קודש משנת תשמ"ה, הביאו על 17 רבנים יוצאי ישיבות ליטא שהגיעו למלבורן לחזק את הציבור החרדי שם, ואחד מהם הוא הרב אלחנן בלומנטל שפעל רבות בשטח בהרבצת התורה.
הרב אלחנן בלומנטל בספרו כותב דברים מעט חריגים לאוזן של זמננו, והוא כותב בפליאה שבאביב תרצ"ג (1933) עת הגיע ללמוד בישיבת טלז, ובדרך אליה בעיר הנמל ממל, הוא פגש בחור חרדי חבוש קסקט שעיין בספר "הקפיטל" של הפילוסוף הגרמני הנודע קרל מרקס כחומר לקריאת "בין הזמנים".
לדברי בלומנטל הבחור היה תלמיד ישיבת טלז, והוא ידע על בוריו את התזות המופיעות באותו הספר. בלומנטל עצמו התפעם מפתיחות זו, והיא הרימה בעיניו את קרן הישיבה.
בלומנטל העיד ש"ספרים חיצונים ועיתונים היו בבחינת בל ימצא בישיבת טלז", וכל זאת שהוא מתאר שישיבת טלז היתה חלק מ'קרית חינוך' גדולה, ומלבד ישיבה, שכנו בה מוסדות ככולל לאברכים, סמינר למורים, בית מדרש למורות, וגימנסיה דתית לבנות.
היהדות הדתית אשמה בקרע ובמחלוקת בין היהודים החילונים
אחד מהחברותות של הרב אלחנן בלומנטל בטלז, היה בנו של מרן הגר"א וסרמן הי"ד, הבחור צבי יהודה לייב, ובלומנטל בספרו מביא 'מעשה רב' מבהיל מאת אביו.
לאחר פטירת החפץ חיים הגר"א וסרמן נהג לעשות את ימי חודש אלול בקלם, ובדרכו לשם הוא עבר בטלז, והציע לחברותא של בנו, הנער אלחנן בלומנטל להילוות אליו לקלם ואף להישאר בה.
הימים היו בשיאה של מחלוקת יהודי ליטא שנחלקו לשלוש קבוצות עיקריות, וכולם התחרו לפרלמנט הליטאי: מפלגת הפועלים, מפלגת הדתיים ומפלגת הרוויזיוניסטים. המחלוקות בין שתי האחרונות היו קשות במיוחד, ולוותה באיבה מרה. הפועלים הציונים לא בחלו לפני הבחירות, ואירע שהם הלשינו לשלטונות על ראש ישיבת טלז שלא התגייס לצבא הליטאי, ולא חלפו ימים רבים ובריונים ירו לתוך ביתו של הרב.
כל זה קורה כשהגר"א וסרמן מציע לבן ישיבת טלז אלחנן בלומנטל להתלוות אליו לישיבת קלם. בלומנטל שאל את הרב וסרמן: "מדוע נוסעים כבר היום?", והשיב לו הגר"א וסרמן: "כאשר אחים יהודים רבים ביניהם, הרי המסקנה היא דברי אחי יוסף במצרים 'אבל אשמים אנחנו'".
בלומנטל בספרו מפרשן שרבי אלחנן וסרמן חשב שאולי היהדות הדתית אשמה בקרע שנוצר בין אחים יהודים, ולא עשתה דיו לקירוב לבבות של כל פלגי ישראל, אלה לאלה וכולם כאחד למורשת ישראל.
בסדרת כתבות זאת, לא נעסוק במחלוקות שהתרחשו בישיבת טלז במהלך השנים כנגד הכנסת לימוד המוסר (מרד המוסר הראשון תרמ"ה), המרד האמצעי תרס"ב, מרד המוסר השני תרס"ה-תרס"ו).
על דרך הלימוד המיוחדת של ישיבת טלז כתב ד"ר זרח ורהפטיג: "ספרים כמו קצות החושן, שב שמעתתא, נתיבות המשפט ושער המשפט דחקו את העיון בפירושי המהרש"א והמהר"ם שיף (שנחשבו לפשטנים)", וידוע מה כתב ה'חזון איש' באיגרתו: "לא יפה עשה הדור שזנחו לימודי מהרש"א".
המשך יבוא...
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com
הצגת כל התגובות