אילוסטרציה - הוא מתעלל וזה לא מגיע לך. מכתב לשכנה שלי
אילוסטרציה (צילום: שאטרסטוק)
אאא

לכבוד האישה שגרה בבניין מולי.

אני שוב שומעת אותו צורח עלייך. הוא צועק כל כך בקול שבטח חצי מהשכונה שומעת. ושוב פעם הוא צועק, ושוב הוא מאשים. "כל פעם אותו סיפור!!" הוא שואג עלייך, "נמאס ממך כבר, תראי איך את מתנהגת!", אני לא מצליחה לשמוע את התגובה שלך אבל כנראה שלא ממש הצלחת להרגיע אותו, כי הצעקות ממשיכות "ממש ילדה קטנה! אי אפשר לסמוך עלייך! פשוט תינוקת!!", את צועקת משהו בתגובה והוא מתרתח - "אל תרימי עלי את הקול!!! שמעת??? אל תעני לי!!!!! זה לא מקובל עלי!!!"

ואת שותקת.

כמו תמיד.

אולי את בוכה. אני לא יודעת.

אני מקשיבה מהחלון הפתוח, "אם יהיו קולות של מכות פיזיות אני קוראת למשטרה" אני ממלמלת לעצמי. אבל לא. רק צעקות. חזקות. מכוערות. אני מחזיקה את החלון הפתוח בידי, מוציאה את הראש החוצה, נאבקת בדחף לצעוק לו משהו בחזרה. "תפסיק להתעלל באישתך!" או משהו כזה. אבל לא. לא נעים לי. אני גם קצת פוחדת ממנו למען האמת. אני מביטה החוצה באנחה ואז סוגרת את החלון.

זהו, הצעקות כבר בקושי נשמעות.

אז אני רוצה לומר לך. שכנתי. אהובה. פעם אחת סוף סוף להעז ולומר לך - את לא מושלמת. את יודעת? בטח שאת יודעת, אומרים לך את זה יום וליל. את לא מושלמת, אף אחד לא מושלם, ואין מערכת זוגית מושלמת. אבל מה שהוא עושה לך זאת התעללות.

איך אני יודעת? כי ההיררכיה כאן ברורה. הוא מציב את עצמו מעלייך. הוא דורס אותך. את הילדה הקטנה שצריכה להיות ננזפת. הילדה הקטנה שסרחה, שאי אפשר לסמוך עליה, שאסור לה לענות. זו לא מריבה נורמאלית בין בני זוג. זאת התעללות.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

אני שומעת מה הוא אומר לך. אני שומעת אולי עשירית של עשירית מהדברים שהוא אומר לך. אני שומעת והלב שלי מתכווץ. גם אני הייתי שם פעם. תסתכלי על עצמך בכנות ותשאלי את עצמך:

האם יש לי מעמד שווה במערכת היחסים הזאת? האם הוא מכבד אותי? האם הוא מגלה אמפתיה לצרכים ולרצונות שלי? האם הצרכים והרצונות שלי נחשבים לעול במערכת הזוגית? האם הוא מאשים אותי בכל דבר שקורה? צועק עלי? באיזו תדירות אני בוכה בגללו?

תסתכלי על עצמך בכנות ותשאלי את עצמך:

מה קרה לביטחון העצמי שלי מאז שהתחתנתי? האם הוא בירידה מתמדת? האם אני מרגישה אשמה כל הזמן מאז שהתחתנתי? האם הוא גורם לי להרגיש חסרת ערך? קטנה? עלובה?

זאת התעללות.

ואת חצי יודעת, וחצי מסכימה, "אבל זאת גם אשמתי" את אומרת, "באמת שכחתי להוציא את הזבל בפעם העשירית, והבטחתי לו מליון פעמים שזה לא יקרה שוב". תקשיבי לעצמך שכנה אהובה. תקשיבי לעצמך. לאף אחד אין זכות להשפיל אותך כך. ברור שזאת גם אשמתך. אף אחד לא מושלם. ברור שאת טועה פה ושם. אבל מה שהוא עושה זאת לא ביקורת בונה, זאת אפילו לא ביקורת רגילה. זאת דריסה מוחלטת של מי שאת. זה ביטול של כל האישיות שלך כאישה. הוא מקטין אותך כל כך. וזאת התעללות.

אילוסטרציה (צילום: שאטרסטוק)
אילוסטרציה (צילום: שאטרסטוק)
הגדלה

ואולי הוא גם אומר לך עם מי לדבר ועם מי לא. אולי הוא מבודד אותך מחברות ומשפחה. אולי מתעוררת בליבך תחושת פחד ואי נוחות בכל פעם שאת עושה משהו שאת חושבת שהוא לא כל כך יסכים אליו. כמו ילדה קטנה, את פוחדת ממנו. ישנם פנים שונות להתעללות. אבל מה שמשותף לכולם זו אותה דריסה מוחלטת של מי שאת, אותה השפלה יומיומית. תשאלי את עצמך: האם באמת יש כאן זוגיות, או שהוא ממקם את עצמו מעלייך, דואג בכל פעם שתדעי את מקומך, הרבה הרבה מתחתיו?

התשובה לא קלה שכנתי האהובה. התרגלנו להאשים את עצמנו. לפעמים ההאשמה הזאת נשמעת כל כך מוצדקת, היא בנויה על טעויות אמיתיות שאנחנו עושות. אבל גם אם את טועה לפעמים. וגם אם את טועה הרבה. את נוצרת בצלם אלוקים. את בת מלך אהובה. לא מגיע לך להיות מושפלת. לא מגיע לך שיתייחסו אליך ככה. שיזלזלו בך, שיבטלו אותך. לא מגיע לך. זה לא מגיע לאף אחד. לאף אחת.

שכנה יקרה. אני כותבת לך עם דמעות בעיניים. אני יודעת שאני נחשפת רק לקצה קצהו של הגהנום. התעללות רגשית לא מתבטאת רק בצעקות. זאת יכולה להיות גם לחישה. מבט מבטל, תנועות גוף מאיימות. זאת יכולה להיות סדרת חינוך ארוכה ורהוטה על כמה את לא בסדר. זה קורה לך, אבל זה קורה לכל כך הרבה נשים אחרות. וגם לגברים בהחלט גם לגברים. זה קורה לאנשים בפרפריה הכי מוזנחת, או בבתים מצוחצחים באלפיון העליון. זה קורה בכל מקום שבו יש בן זוג חלש ומוג לב ששואב את כוחו מההשפלה שלך.

וההתעללות כל כך מתוחכמת לפעמים. תילי תילים של סיבוכים, כדי שאת בסוף תצאי אשמה. וקשה כל כך להפריד ולדעת מה באמת קורה פה. אבל אם הוא גורם לך לכאב בלתי פוסק, משפיל ומבטל אותך, זאת אשמתו. אין בכך כל ספק. לאף אחד אין זכות לעשות זאת.

אז מתעללים בך. זה נורא נורא קשה להודות בזה. מתעללים בך. את במערכת יחסים מתעללת. וזה לא מגיע לך. עכשיו תחשבי מה לעשות. איך להתמודד. תפני לחברה טובה, תתקשרי למרכז תמיכה וסיוע נפשי, תצרי קשר עם אשת מקצוע. תקחי את זה לשלב הבא.

אבל תכירי בזה קודם כל. זאת התעללות. ולאף אחד בעולם לא מגיע שיתעללו בו.

חותמת בדמע,

שכנתך,

בת שבע