גזענות? ש"ס - למזרחיים בלבד / דב הלברטל

עשרת אלפים תומכי ש"ס השתתפו במפגן שנערך בברכת הסולטן. רובם, סוג כזה או אחר של בני ישיבות. המפגן היה על טהרת יוצאי עדות המזרח. גם הזמר. גם הנכבדים. גם עשרת אלפים איש. כאן נעוצה הבושה הגדולה.

דווקא בציבור בני הישיבות החרדי, זה לא רק קורה אלא מתעצם. עשרת אלפים בני עדות המזרח, שמתאספים באצטדיון לצעוק – אנחנו והם. אנחנו הספרדים והם האשכנזים. מפגן שנערך על טהרת אלפי בני עדות המזרח, נקי מאשכנזים, רק כדי לומר הבה ונתבדל מהם.

ולזה הם קראו הצלחה רבתי. זה רק מוכיח שלש"ס, כפי שהיא מתעצבת כיום, אין כבר זכות קיום. כי המזרחיים המסורתיים, שהצביעו בעבר לש"ס בהמוניהם, כבר אינם שם. הם היו רק בגלל הרב עובדיה. הוא היה עממי. רבם של ההמונים. כיום הם בליכוד, אצל כחלון או בבית היהודי. כי ש"ס של היום הרבה פחות עממית. מועצת החכמים, בתודעה יותר אשכנזית. ש"ס שווה לא יותר מחמישה מנדטים. גם לאירוע המפלג, הגיעו רובם כדי לבלות. נשאר רק גרעין מסוים של בני ישיבות ספרדים.

זו הסיבה שלש"ס אין כבר זכות קיום. כי היא הרי לא הוקמה כדי לפלג את הציבור החרדי. המפגן המביש, הוכיח את הסכנה הטמונה במפלגה, בעיקר במנהיגותו של העסקן העומד בראשה. היא באה ליצור שסע בעולם החרדי. פילוג. משדרת מסר גזעני. אנחנו הספרדים מתנתקים מהאשכנזים. אנחנו בכלל שונאים אותם. רוצים אירועים על טהרת הספרדים. נקי מאשכנזים.

בשנת תשע"ו, אין כבר אח ורע לסוג פלגנות שכזו על רקע עדתי. רק בש"ס. ובש"ס עוד מעצימים את זה. קוראים לזה הצלחה. ככל שיגבר הפילוג, כך יבואו בני עדות המזרח החרדים על סיפוקם. זה פשוט לא יאומן שהמקום היחיד שזה קורה בעידן זה, הוא דווקא אצל בני תורה.

מפגן הבושה בברכת הסולטן הוכיח, שאת הפלגנות והגזענות מוביל דווקא המגזר החרדי. כי ההצלחה היחידה של המפגן הייתה, הזעקה שעלתה משם – אנחנו והם.