אמא לילד אלרגי במסר חשוב לכל ההורים 

הוא חזר עם עיניים מבריקות וכאובות. כאמא הבנתי ששוב משהו קרה. "איך היה בחיידר?" שאלתי. והוא כרגיל ענה: "בסדר". וידעתי שמאחורי ה'בסדר' מסתתר עוד משהו. "קרה משהו?" ניסיתי מכוון אחר.

"לא" קצר ויבש.

רק בערב כשגיליתי שהגבינה הצהובה הטבעונית נגמרה והוא פרץ בבכי לא שגרתי, המרצע יצא מן השק.

"נמאס לי מהאלרגיה, רוצה עכשיו חלבי!"

התישבתי לידו וניסיתי לנחם. הוא בסך הכל בן שש, אבל תמיד מגיב כל כך בבגרות למגבלה שלו.

"מה קרה היום? תספר לי". התחננתי והוא שפך הכל:

"היום חיים (החבר הכי טוב שלו), הסתודד עם כמה חברים. התחלתי להסתקרן וגם להיעלב. למה הוא אומר סודות בלי לשתף אותי?! ואז שמעתי אותו מזמין חברים ליום הולדת שלו. הוא אמר להם שלא יגלו לי שיש יום הולדת כי הוא הולך להזמין פיצה וחבל שאני אקלקל את המסיבה".

"קורה לך עוד פעמים שאתה נעלב מהחברים בגלל האלרגיה?" שאלתי בחשש.

"כן, חברים אומרים שחבל שאני בכיתה. הם אומרים שאמא שלהם אומרת שבגללי אין להם מה לאכול בלחם, הם אומרים שזה לא פייר שבגלל ילד אחד כל הכיתה לא יכולה להביא חלבי. הם אומרים שאני עושה את עצמי מסכן ויוסי אומר שבגללי הוא שמן כי הוא אוכל וופלים, במקום לחם וגבינה. הוא לא אוהב משהו אחר בלחם".

•

הורים יקרים, ניסיתי להעביר לכם קצת מהתחושות והחוויות של בני. להיות ילד אלרגי זה לא קל. בכל שנה אני מתמודדת מחדש עם הצורך להסביר להורים כמה האלרגיה מסוכנת. יש כאלה שפוערים עיניים בתמיהה: "מה, זה באמת מסכן חיים? עד כדי כך?". בשביל לחדד את הסכנה, אני נאלצת לתאר להם התקף אלרגיה שרק בנס הסתיים במיון ולא במוות. אני צריכה לספר על הגבורה של הילד שלי לדחות סיפוקים ולהתגבר על חשקים. וכן, גם להתחנן שלא יביאו לכיתה חלבי ולא יגרמו לו למידור חברתי בגלל האלרגיה.

זאת נכות שקופה. הילד לא צועד עם קביים ולא מתגלגל בכיסא גלגלים. אבל הוא בהחלט מוגבל ואף נתון לסכנת חיים בכל היחשפות לחלבי, במיוחד בגיל צעיר, כשהוא עדיין לא מודע מספיק מה מותר ומה אסור לו.

רב ההורים מבינים, משתתפים, מסבירים לילדים והם באמת ראויים לכבוד ותודה. אני יודעת שזה לא קל למצוא לילד הבררן תחליף ללחם חלבי, במיוחד בשעות הלחוצות של הבוקר. אני יודעת שילד בן שש לא תמיד מבין את המונח אלרגיה והתחשבות באחר. אני חושבת שילד אלרגי באמת מלמד את הילדים והחברה כולה להתחשב בזולת, לוותר, לדאוג לאחר.

בכל השנים אני נתקלת גם בצוות חינוכי מסור, המשקיע בהסברים לילדים, בשילוט, בתחליפים לאוכל חלבי במסיבות ואירועים חברתיים. הגדילה לעשות הגננת בגיל ארבע שגילתה רחשים בין הילדים והחלה בפעילות חברתית, המסבירה את הייחודיות של כל אחד. היא הסבירה לילדים שלכל אחד נתונים מיוחדים מאת הקדוש ברוך הוא. אחד צריך משקפיים, אחד שמן, אחד קשה לו לכתוב, אחד אלרגי ולאחר קשה לרוץ. אף אחד לא בחר בשום דבר, ולכן נתחשב ולא נפגע באף אחד. היא פיתחה את ההסברים באמצעות כרטיסי אישיות, סיפורים, הצגות ומשחקים ובזכותה הייתה לנו שנה רגועה ומכילה. גם אתם ההורים יכולים להשפיע על ההתנהגות של ילדכם באמצעות העברת מסרים דומים ורבים אכן עושים זאת.

אבל ואבל. לפעמים אני נתקלת בהורים המסרבים להבין ולהתחשב. הורים שלמרות האזהרות שולחים עם הילדים חלבי. הורים שמעבירים לילד מסר של טרוניה: "בגלל ה'אלרגי' אין מה לשים לך בלחם". מסר שעובר ישירות לבן שלי. למרות הקושי שלכם, אני חייבת להבהיר: אתם נוטלים את מעט השלווה שעוד נותרה בי וחושפים את ילדי לסכנת חיים אמיתית. אני יודעת שאם תבינו זאת- לא תעשו את זה. אימהות רבות משתפות אותי שהילד שלהם מזכיר להם בכל הזדמנות לא להביא חלבי כי זה מסוכן לחבר שלהם. אני מתפעלת מהאחריות וההבנה של ילדים קטנים למצוקת חבר ואם הם יכולים, גם אתם כמבוגרים יכולים לגלות אחריות והבנה.

לא בחרתי במצב הזה ואני בטוחה וסמוכה שנעמוד בניסיון הזה. רק מבקשת בקשה כאמא: הקלו על בני את ההתמודדות!

•

רוצים לשתף מאתגרים/ חוויות/ סיפורים/ תובנות מהמשפחה, בית, ילדים, עבודה?- שלחו מייל לכתובת: rivky@kikar.co.il כתבו בנושא המייל: "שיתוף". שתפו מחייכם ואולי השיתוף יתורגם לכתבה שתסייע לרבים כמוכם.