כבר מהשבועות הראשונות הם לא רק שוחים במים החמימים ותוהים מה מצפה להם בחוץ, הם גם מנהלים חיים מלאים ופעלתניים.
רובנו יודעים שתינוקות מוצצים אצבע כבר בתוך הבטן. בדרך כלל התינוק מוצץ את האגודל שלו, אך אם יתמזל מזלו והוא יתפוס אצבע אחר הוא ישמח למצוץ גם אותו ואפילו אגרוף שלם.
יתרה מזו, אם התינוק מוצץ אגודל ימין שלו, המחקרים אומרים שבסבירות של כמעט 100% הוא יעדיף להשתמש ביד ימין כשיגדל. אך אם גיליתם באולטרסאונד שהתינוק שלכם מוצץ דווקא את אגודל השמאל שלו, בסבירות של 67% תתכוננו ללידת ילד שמאלי.
חוץ מהאצבע התינוק מענג את החיך שלו במי שפיר. החל משבוע ה-19 התינוק מתחיל לבלוע את מי השפיר, וכנראה בערך בתקופה הזאת הוא גם לומד לזהות טעמים. הסתבר שבתגובה לטעם המתוק מספר הבליעות גובר, ואילו כשהאם אוכלת משהו חמוץ או מר, התינוק נמנע מלבלוע את המים.
כשלתינוק אין מה לאכול הוא לא נשאר רדום. אם אין לחם, הוא מחפש שעשועים. התינוק מזיז ידיים ורגליים, "מהלך" בתוך הבטן, ממשש את חבל הטבור, מגרד את פניו ואת אוזניו. יתרה מזו, אף שבחוץ הילדים מתחילים לחייך סביב גיל חודשיים, הם מתאמנים על התנועה הזאת כבר בבטן. כך הגיעו לעולם תמונות של עוברים שחייכו לאמא עוד מתוך הבטן!
העוברים לא רק מחייכים לאמא, הם בעצם מגיבים לכל מה שקורה לה. כך הדאגה של האם גורמת לתנועות ידיים מרובות אצל התינוק, ונטילת תרופה מובילה לעשיית פרצופים לא מרוצים. ואילו השמעת מוזיקה נעימה גורמת לתינוק להירגע וליהנות מעיסוי נעים. מי שפיר נעים בהתאם לצלילי המוזיקה ובכך מעסים בעדינות את גוף העובר.
למרות כל מגוון הפעילויות שתוארו לעיל, עלינו להודות כי תינוקות די שמתעממים בתוך הבטן שלנו. זה כנראה ההסבר הלא מדעי, אך לדעתי הגיוני מאוד לכך, שכבר משבוע 10 העוברים מפהקים. ולא רק מפהקים, לפעמים הם גם מתמתחים תוך כדי הפיהוק.
מדענים טוענים שהדבר קשור לכמות פחמן דו-חמצני בדמו של העובר, אך די ברור שאם אותנו היו מחייבים להביט במשך תשעה חודשים בדופן הבטן גם אנחנו היינו מתחילים לפהק בשלב מסוים...
אגב, תינוקות יודעים למצוא לעצמם שעשועים בתוך הבטן. וכן, ניתן ללמוד מהם על התנהגותם בעתיד. עוברים תזזיתיים בדרך כלל מסתברים גם כתינוקות פעלתניים. ואילו בתי הקטנה הקפיצה אותי פעמים רבות במשך ההיריון כשניסתה בכל הכוח לדחוף את רגלה הקטנה לתוך הצלעות שלי.
היא אפילו נולדה עם כתם בכף הרגל בדיוק במקום שהשתפשף בצלעות שלי, ומאותו רגע שהיא למדה לזוז מעט בתוך מיטת התינוק שלה, היא התעקשה לישון אך ורק לרוחב המיטה כשרגלה הקטנה תקועה הפעם לא בין צלעותיי, אך בין סורגי המיטה.
גם מוזיקה וגם עיסוי במי שפיר. מה רע?! (צילום: shutterstock.com)כך שיתכן ויש משהו בהמלצות להרגיל את התינוקות עוד במהלך ההיריון למוזיקה טובה והנאות רוחניות. נראה שהם קולטים הרבה יותר ממה שנראה לנו, וגם מגיבים בצורה הרבה יותר מגוונת ועמוקה ממה שיכולנו להניח.
מאידך, אם ענייני הטעם, העדפות מוזיקליות, תנוחות שינה ואופן הבילוי נקבעים ע"י התינוקות עוד לפני שבכלל יוצא לנו להביע את דעתנו ההורית, האם משקל החינוך שלנו לא מוגזם?
יתכן, וכדאי לשאול איזה תינוק שם בפנים מה הוא חושב על זה, ולפענח את שפת הגוף שלו. יש סיכוי שנגלה עוד הרבה דברים מעניינים...
]]>
