כשאתה קולט שאני בלי שום פריט חרדל, אתה קצת כועס "הי, את שם איך את לא משתפת פעולה? את שמה לב שאת הורסת לי את התעלול??" סליחה אדון טרנד, במחילה מכבודך, אני שונאת צבע חרדל! זה לא יעזור לך, תנסה לשכנע אותי כמה שאתה רוצה, תמלא פרסומות ושלטי חוצות וכל קטלוג עלוב בחרדל החרדל הזה, אני לא אשתכנע, תמשיך הלאה לפנטז, נראה מה תביא לנו מחר.
האמת, אם אתה ממש מאוכזב ממני, אתה יכול לעשות לעצמך וי קטן . בשקט בשקט אני אגלה לך, שכשהבאת את הרעיון של מכנסי סקיני לילדים, זה היה נראה לי נורא ואיום, נלחמתי בתחנות רוח, נאבקתי עד חורמה, ילדי היו אחרוני הילדים שעוד הלכו עם מכנסים בעלי מרחב מחייה.
אבל התייאשתי, עם הזמן, הצלחת לגרום לילדים שלי להראות ליצנים, ולעין שלי- להתרגל לסקיני הזה, אפילו עד כדי סלידה מהנורמלי. מה לעשות? זה כוחו של ההרגל. כבר גירשתי מארונות הבגדים שלי את זוג המכנסיים הרגיל האחרון שעוד נותר לפליטה, אותו שמרתי בקנאות שמא אופנת הסקיני תפתיע יום אחד, ותברח. ולא רק שהתרגלתי, אני אפילו מצליחה לראות את חצי הכוס המלאה, בילדותי, הבנים השובבים בשכונה היו שוברים ונוקעים רגלים על ימים ועל שמאל, כל משחק כדורגל היה מסתיים בפציעה כזו או אחרת.
היום נעלמה התופעה מן העולם כמעט כליל, אני רואה את הילדים שלי מתרוצצים במשחקי כדורגל ובתחרויות ריצה מטורפות, ואני רגועה לחלוטין, זה לא קל לגרום נזק לרגל כשהיא חבושה ומהודקת בקפידה יתרה. שלא תבין אותי לא נכון, אני ממש לא אנטי טרנד (כבר ראיתי בעיני רוחי את המורות שלי מהנהנות בנחת, אז סליחה מורות יקרות).
הנה למשל, כשהגיעה אופנת הפרחים דווקא ממש התחברתי, מילאתי את הארון בחצאיות וחולצות פרחוניות בצבעים וסוגים שונים, אבל עוד לא חזרתי מסיבוב הקניות וזה עבר פתאום למשובץ, נו רגע, מה יש לך? הכל עוד חדשששש! טוב מה לעשות? עשיתי אחורה פנה והלכתי לקנות לי גם כמה משובצים, גם משובץ אני לא שונאת, רק יש לי בקשה ממך, בקשה אישית אל תיסחף עם המשובץ כמו שנסחפת עם הפרחים, זה היה פשוט זוועה , סוף סוף הבאת רעיון יפה, אז למה לקחת אותו למקומות הזויים?
אני אוהבת פריחה, זה יוצר אוירה טובה, שמחה, ניחוח של רעננות והתחדשות, אבל איך הבאת את הרעיון הזה של ענקי הפרחים על ראשי הילדות, אתה צוחק, הא?, עזוב כבר את הפרופורציות, הטעם והריח, עליהם באמת אין מה להתווכח, אבל מסכנות הילדות, באמת, איזה רעיון אכזרי זה? מה חטאה ילדה קטנה תמימה וחמודה שנאלצת להסתובב בקומה זקופה, בעודה קורסת תחת הנטל של הצמחייה שהרעיפו על ראשה? הרעיון דווקא לא היה רע, רק אם כל זה היה עובר הישר לאדנית במרפסת.
אני לא יודעת אם התכוונת או לא, אבל אתה צריך לקבל פרס נובל! הצלחת לעצור את גל הטרור הנוכחי! איזה ערבי יינסה לדקור כשכולם כולם עוטים שכפצים? ולמצוא אחד כזה ללא שכפץ זה כבר משימה מורכבת מידי בשבילם... למרות הכל, אצלינו בבית לעת עתה עוד אין שכפצים. ויש לכך כמה סיבות טובות: הסיבה הראשונה, אני לא אוהבת את הסגנון, אני יודעת שאצלך אין כזה תרוץ, אז תעבור לסיבה הבאה.
הסיבה השניה קצת אישית אבל לך אני אגלה, לא כל כך נעים לי להגיד לך אבל השכפץ הזה מזכיר לי את תמונות הילדות שלי ישובה בתוך קיאק ששט לו במי הירדן, ומנסה (לשוא) להציץ מתוך אפוד ההצלה התפוח שחובק אותי... ובגלל הקונוטציה הלא חיובית הזו, עד השיט הבא, אני לא אכנס לתוך שכפץ, יהיה מה שיהיה. תבין אותי, זה לא הכי נעים לי להרגיש בתוך אפוד הצלה כשאני בעבודה, או בפגישה, או סתם באוטובוס או ברחוב.
אבל עזוב, הכל שטויות, יש עוד סיבה שלישית ועיקרית, זה ישמע לך מצחיק אולי אבל זה באמת מגיע ממקום פנימי ביותר, כנה, אמיתי - פשוט קר לי. הצינה הירושלמית של הבוקר דוחפת אותי עמוק עמוק לתוך מעיל השלם עם השרוולים (תתפלאו, פעם היו כאלו), בכל בוקר אני רואה את ההמון המשוכפץ צובא על פתחי הרכבת הקלה בבוקר הירושלמי הצונן, ושיניהם נוקשות, הם מחכים כבר להימלט מהרוח העזה לתוך קרביה של הרכבת ורק אני לא זקוקה להידחף, אני עומדת בסבלנות ומחכה, מפנה את המקום לאמהות והילדים הרועדים, ומתחממת לי בתוך המעיל שלי, ההוא הישן עם השרוולים העבים והנעימים, אז למה לי להרוס את החוויה הזו? מה חסר לי עם מעיל הצמר בעל השרוולים שלי?
הרי אתה גאון אדון טרנד, אין סיכוי שאת מקריץ איזו פנטזיה, ובאמת חושב שהיא אכן הולמת גבוהות, נמוכות, רזות, מלאות, כהות ובהירות, אנשים, נשים, זקנים וטף - כאחד. ובכלל- פריט לבוש כזה כמעט אינו בנמצא ברפרטואר האופנה, ובכל זאת אתה נהנה לראות איך כולן כולן נשטפות בשטיפת מוח שלך, נסחפות הישר למרכזי הקניות, עטות על החנויות השונות, וקונות בהתלהבות יתרה את הצעקה האחרונה שלך, ומנפנפות בה בגאווה, וזה מצחיק אותך, אתה פשוט נהנה מהקרקס הזה...
אז תגיד שאני מיושנת, תגיד שאני זקנה, תגיד שאני לא מבינה באופנה, תגיד מה שאתה רוצה, אבל ממני- לא תעשה צחוק!
