כשהתבגרתי וחשבתי על החנוכה - זה הפעים אותי. איך מעטים ניצחו רבים? איך 13 איש נצחו 300,000 איש? (כך לפי המדרש) איך זה יכול להיות? השכל לא יכול לתפוס את הכמותיות הזו כי השכל של האדם מוגבל! השכל שלנו הוא כמו מחשב. הנתונים שאנו מכניסים אליו הם אלה שייפלטו.
וכאן נכנס בעצם החינוך. (שם החג). הקב"ה בא להראות לנו שהכל אפשרי צריך רק להאמין ולבטוח בו. הרי מה היו הסיכויים? מעט אנשים מול רבבות של חיילים? כד שמן קטן שבקושי הספיק ליום אחד?
זה לא הגיוני השכל שלנו לא תופס את זה, ופה נכנסת האמונה. מלשון אמון. גם אמון שלי במישהו אחר וגם אימון, כמו שמתאמנים בחדר כושר ומפתחים שריר. כך גם אנו אמורים לעבוד על להאמין ולהתאמן ולחזק את שריר האמונה.
הכל אפשרי. הכל יכול לקרות בעולמו של הקב"ה. והנס הגדול הוא מיוחד במינו משתי סיבות:
סיבה ראשונה - ידוע שבכל חג יש את אותם הכוחות והאנרגיות שהיו ממש באותו זמן שקרה הארוע לראשונה. כלומר בחנוכה - יש את אותם כוחות כמו שהיו ממש בתקופת החשמונאים. ואנו מדליקים את הנרות כדי לפרסם את הנס של אז וממילא מתחברים לכוחות של אותו הזמן ויכולים לקרוא וקורים בפועל (גם אם אנו לא תמיד יודעים על כך) נסים בחנוכה.
סיבה שניה - מראים לנו בעצם שהכל אפשרי והכל יכול בכל יום מחדש ולכל אדם. אנו רק צריכים להאמין שיכול להתרחש הנס. לשים את השכל (הישר, החזק, המבריק, האקדמי, וכל שאר הסופרלטיבים) בצד ופשוט להאמין שהכל יכול לקרות
לטובה! שהכל יכול להשתנות בן רגע ולטובתנו. לא להקשיב למדיה. לא להקשיב לשכנה הפסימית או לדודה/סבתא/אמא ש"חופרת" פשוט להאמין בטוב. ובעבודה הזו אנו פשוט מתכנתים את המוח ומתחנכים "חינוך מחדש". אנו מפתחים כלים ויכולות שלא היו לנו או שהיו רדומים בתוכנו ולאט לאט מגדילים ומפתחים את הכלי ועל ידי כך מרחיבים את התודעה שלנו, את יכולת הקיבול שלנו, וממילא את האפשרויות שיכולות להיות לנו.
זה נורא יפה בתיאוריה. איך עושים זאת בפועל? דוגמא מעשית פרקטית: מי לא אוהב סופגניה? ריבת תות שדה הקלאסית או ריבת חלב או שוקולד ולא יודעת מה עוד יש היום, בין 400-700 קלוריות (תלוי בגודל, ובמילוי) ותכל'ס מה יוצא לנו מזה?
אז ככה: שמן שרוף, קמח וסוכר לבן, וריבה - הכל פסולת (אולי חוץ מהריבה אם היא מקונפיטורה אמיתית) ועוד לא התחלתי לתאר מה קורה עם אותה סופגניה בבטן (רמז: דבק...) אני לא מאלה שסופרים קלוריות אבל תבינו שבשביל לא לעלות במשקל צריך אחרי סופגניה חמודה שכזו לעשות שעה וחצי פעילות אירובית מאומצת, אז תעשו את החשבון לבד, אם משתלם או לא.
שנית, הפסולת של חומרי הסופגניה נטמעים בדם ונשארים שם עד שלא תעשו ניקוי גוף. שלישית - וזה בעיני הכי הכי: כשאוכלים סופגניה - יכולים לאכול אותה כקינוח, במקום עוגה, במקום ארוחת צהריים. אתם יודעים מה אפשר לאכול במקומה? למשל מנת פלאפל. (ללא צ'יפס וטחינה) תחשבו על רמה השובע בין 2 האפשרויות.
1. סופגניה - זה לא מאכל של "מצוות היום" כמו מצה בפסח.
2. לא חייבים לאכול כל יום.
3. לא חייבים לאכול סופגניה שלמה.
אז תעשו לעצמכם את החשבון ותחשבו:
1. האם אני יכולה לוותר על סופגניה בכלל?
2. אם ממש אבל ממש לא יכולה לוותר - האם אני יכולה לאכול רבע סופגניה בלבד?
איך עושים זאת? לוקחים סופגניה חותכים רבע ואת השאר זורקים לפח לפני שהתחלנו לאכול - כך לא נוכל להתפתות. ברגע שעומדים בתרגיל שכזה, המוח המתחזק. וככל שעושים יותר ויותר תרגילים שכאלה אנו מקבלים חוסן וחוזק - והשתנינו לטובה ב"ה. וכך, בכל פעם מחדש, אפשר לקחת מטרה אחרת ולהתקדם לעברה ולהשיג אותה ב"ה.
נכון שרוצים אוירת חג, נכון שרוצים לשמח את הילדים ולתת להם אוירת חג וזה גם חלק מהחינוך. אז אפשר להכין סופגניות מקמח מלא. אפשר לאפות אותן בתנור. ואפשר גם פשוט לוותר עליהן. לגבי לאטקעס - לביבות תפוחי-אדמה: כנ"ל.
ואגלה לכם סוד - לאטקעס אפויים בתנור יוצאים בדיוק אותו הטעם כמו לביבות התפו"א המטוגנות, רק משתמשים בקמצוץ של שמן לעומת הטיגון. כתוב שהאשמורת האחרונה של הלילה היא הכי חשוכה - לפני עלות השחר. כך היה גם ערב חנוכה.
נראה היה שהיוונים משתלטים על הכל והנה אנו נופלים לחשכה ואפלה אינסופית. ו"ברגע האחרון" הכל התהפך, קרה הנס, והנה המעטים ניצחו את הרבים והכד הקטן האיר ל-8 ימים. גם אם אתם נמצאים באיזו שהיא "חשיכה" - רגשית, משפחתית, חברתית, מקצועית וכו'). זכרו שזה רגעי ותיכף יבוא האור שמיועד לכם, תחשבו על זה!
שיהיה הרבה אור בבית, ובלב. (כל השנה לא רק בחנוכה).
חנוכה שמח!!
]]>
