כינים.
באמריקה כשילדה חוזרת מביקור בארץ לא מכניסים אותה לכיתה בלי אישור מ 'בודקת כינים' (יש שם מקצוע כזה, כאן אין) שהראש שלה נקי מכיניה של ארץ ישראל.
מעליב? מאוד.
כשעברנו לגור בארץ, התקשרתי פעם לת"ת ודיווחתי בזעזוע שהבן (הבן!) בן החמש חזר עם ראש מלא כינים. הגננת החביבה חייכה אלי בסבלנות אין קץ ואמרה, נו, ו? אמרתי לה שזו כנראה מגיפה כיתתית ושצריך להודיע לאמהות שינקו. היא המשיכה לחייך ויעצה לי להסתפק בנקיון הראש הקטן של בני. אבל איך זה יעזור, התפלבלתי, אם לשאר הילדים יש כינים? אם תנקי פעם בשבוע לפחות לבן שלך לא יהיה.
ולמה, בעצם, לא להתריע ולבקש מעוד אמהות לנקות? לפחות מאלה שהילד שלהן מתגרד, כמו שעושים באמריקה, אנגליה, צרפת ובשאר מדינות שלא מגדלות בננות? כי זה מעליב, היא הסבירה בחיוך. זה הלבנת פנים.
אז זהו רבותיי. בארץ לא מעליבים. במקום זאת הגננת או המורה מביטה בילדה המגרדת את עצמה לדעת ומדביקה את שאר ילדות הכיתה וממשיכה ללמד... יהדות.
(הרגע סיימתי לנקות לבת החמש את הראש בפעם המי יודע כמה השנה אז קדימה. שמישו יסביר לי את זה).
]]>
