בית המשפט ברמלה גזר הבוקר (שני) שישה חודשי עבודות שירות על נחמן שטיצר, מלמד ממודיעין עילית, ששכח במשך שעות ארוכות את הילד חנוך בוימל ז"ל בן ה-4 עד שהוא נמצא ללא רוח חיים ברכב. השופטת הקלה בעונשו והרעיפה שבחים על המשפחות המעורבות בתיק.
עו"ד עופר בר טל, פרקליטו של שטיצר, אמר ל"כיכר השבת": "בית המשפט גזר הבוקר את דינו ואנחנו מאוד שמחנו לקרוא שגזר הדין לא כולל עונש מאסר אלא באופן מאוד יוצא דופן רק שישה חודשי עבודות שירות ללא שום תקופת מאסר".
הפרקליט אומר כי השופטת שהקלה בעונשו של הנהג, הייתה נרגשת מאוד מהתנהגות המעורבים בפרשה: "בית המשפט קיבל את העמדה שלנו. השופטת הייתה ממש נרגשת, היא כתבה שכולנו צריכים ללמוד על היכולת למחול זאת לאחר המחילה יוצא’ הדופן של משפחת הקורבן. השופטת אמרה שהמשפחה הזאת משמשת דוגמה לכל אחד מאיתנו על סליחה ומחילה והיכולת להכיל אירוע כל כך קשה בלי רצון לגרום נזק לאף אחד אחר"
האירוע התרחש בחודש אלול תשע"ב, אז הסיע נחמן שטיצר, ששימש כמלמד בתלמוד-תורה בשכונת ברכפלד במודיעין עילית, את הילד חנוך חיים בוימל בן ה-4 בדרכו לתלמוד תורה.
שטיצר, שהסיע יחד עם הילד בוימל ומספר ילדים נוספים, הוריד אותם מרכבו, אך שכח את הילד חנוך ברכב, בכל שעות הבוקר. רק בשעות הצהריים, כששב אל הרכב, גילה את הזוועה ומצא את הילד ללא רוח חיים.
בתחילת חודש תשרי, חודש לאחר הטרדגיה הגדולה, יצא הסבא של הילד, הרב ישראל אלטר לייכטר, בשתי יוזמות חשובות, במטרה להנציח את זכרו של הילד הקטן ולסייע בהצלת חיים במקרים דומים, כאשר לשתי היוזמות צירף את ר' נחמן שטיצר, בכדי לעודדו ולחזקו.
חודשים ספורים אחרי, משפחות לייכטר שנכדם הוא זה שנהרג ומשפחת שטיצר, המשיכו להפגין אחדות מופלאה, הסבא, הרב ישראל לייכטר, חיתן את בנו האחרון ומשפחת שטיצר, בני משפחתו של הנהג נחמן שטיצר, ששכח את הילד ברכבו, ערכה באחד מימי השבע ברכות את סעודת השמחה.
עשרה חודשים אחרי התרחשות האירוע, שטיצר שיגר מכתב אל שר החינוך, שי פירון, בו שטח את היום הנורא בחייו, והסביר מדוע הסדרת דיווח על ילדים יכול למנוע את המקרה הבא ולהציל נפשות וקרא לפירון להסדיר את הדיווח על אי הגעת ילדים למוסדות חינוך, מה שימנע הישנות מקרים מסוג זה.
"בסיום יום עבודתי חזרתי לרכבי בשעת הצהריים", תיאר שטיצר את הנורא מכל, "מצאתי את חיים הקטן ללא רוח חיים. נחרדתי לגלות שבעצם חיים נשאר ברכב כל אותן שעות ונפטר, כנראה בשל החום הכבד ששרר ברכב. רציתי למות בו במקום. בכיתי והקאתי ולא הצלחתי להירגע".
"מאז אותו אירוע אני בקושי מתפקד", כותב שטיצר לשר החינוך, "והאסון הכבד נתן את אותותיו גם על משפחתי. עם זאת, כאבנו מתגמד ביחס לכאבם של הוריו של חיים הקטן ובני משפחתו".
"אני יודע שהאסון הנורא ילווה אותי עד סוף חיי. לקחתי אחריות על התרחשותו מתחילת הדרך ואיני מתנער מכך, אולם, המחשבה שאולי אם הייתה מוטלת חובה על המורים להודיע להורים שילדיהם לא הגיעו למוסד חינוך, ניתן היה להציל את חיים - אינה נותנת לי מנוח", המשיך שטיצר במכתבו.
"עולמן של שתי משפחות כבר נחרב, אך אני תקווה שתפעל למען הצלת עולמות אחרים בעתיד ותסדיר את נושא הסדרת הדיווח להורים על אי הגעת ילדים למוסדות חינוך", כתב שטיצר לשר החינוך.
שנה לאחר האירוע, בית משפט השלום ברמלה הרשיע את נהג הרכב בגרימת מוות ברשלנות במסגרת עסקת טיעון.
שופטת בית המשפט נירה דיסקין קיבלה את עסקת הטיעון אליה הגיעו עורכי הדין של פרקליטות מחוז מרכז ועורכי דינו של נחמן שטיצר הנהג שנאשם בגרימת מותו של הילד חיים בוימל ז"ל, אותו שכח במכוניתו.
במהלך הדיון הודה שטיצר ובא כוח המאשימה ביקש להרשיע את הנאשם כשהשופטת קובעת כי על סמך הודעתו היא מרשיעה אותו בעבירה בגרימת מוות ברשלנות לפי סעיף 304 לחוק העונשין.