"לוי יצחק - חסיד אמיתי; הוא כל כך חסר לנו" | טור מרגש

לוי יצחק ז"ל עם המורא"ש שיק זצ"ל (באדיבות המשפחה)

הבחור לוי יצחק אמדדי ע"ה היה חסיד אמיתי, חסיד של רבנו הקדוש, וחסיד של מוהרא"ש זיע"א.

מביא ספר תורה בערב שמחת תורה

לא רק בלימוד התורה, היה הבחור לוי יצחק ע"ה מציית את הצדיק מוהרא"ש אלא גם בכל תחום מתחומי החיים כשהיה שומע עצה או דיבור קדוש מהצדיק היה הופכם לעוד הנהגה קדושה באורח חייו,

לדוגמא: מוהרא"ש היה תמיד מעורר בעניין ההופעה החיצונית של האדם שצריכה להיות נקייה ומסודרת. הבחור לוי יצחק ע"ה היה מיישם זאת הלכה למעשה. תמיד דאג שבגדיו יהיו נקיים, מגוהצים ומסודרים, נעליו היו מצוחצחות תדיר וגם פאותיו היו מסולסלות להפליא...

חיבוב מצוה

הבחור לוי יצחק ע"ה היה מחבב את קיום המצוות ושאף לקיימן בהידור רב.

אתרוג מהודר בחג הסוכות - האתרוג שלו היה אתרוג מושלם ביופיו ללא כל רבב ומהודר ביותר. בעלי הרב הלל הי"ו אמר: "האתרוג של לוי יצחק יפה יותר משלי..."

את האתרוג שלו מהשנה האחרונה שמרנו והוא מונח בספריית ביתנו.

במהלך חול המועד סוכות - היה אוהב לנגן בגיטרה ולשמח יהודים. לשם כך למד לנגן.

השנה הגיע אלינו אחד השכנים שמתגורר בקצה הרחוב בו אנו גרים. הוא התיישב בביתנו כשהוא מכונס בתוך עצמו והתקשה לדבר. רק לאחר דקות ארוכות שיתף במה שמעיק על לבו, וכך אמר:

"מי ישמח אותי השנה? לוי יצחק היה מגיע אלי מדי ערב במשך כל ימי חג הסוכות, בידו האחת - צלחת עוגיות ובשנייה - הגיטרה שלו, והיה מנגן לי בסוכה שלי... כדי לשמח אותי... והשנה מי ישמח אותי?..."

"באותו רגע", מספרת אמו, "הבנו את גדלות הנפש של לוי יצחק שלנו שידע לשמח אנשים ולהפיח בהם תקווה ושמחה..."

ועכשיו הוא כל כך חסר לנו...

לוי יצחק ז"ל משמח אנשים

בהושענא רבה - אחרי שהיה ער כל הלילה ושקד על לימודו, נסע עם אחד האברכים לבית האבות המקומי - 'יוקרה'. שם שימח את הזקנים, ניגן להם בגיטרה, רקד והרקיד את כולם יחד עם ספר התורה שהביא עמו. חשוב היה לו לשמח יהודים ביום הקדוש - ערב שמחת תורה.

בחנוכה - בחר חנוכייה מכסף טהור ולא הסתפק בהדלקת חנוכייה פשוטה ממתכת או מעץ. נהג להדליקה בשמן זית מהודר ולאחר ההדלקה היה יושב במשך שעות ליד הנרות ומתבודד לה' יתברך.

בפורים - הבחור לוי יצחק ע"ה נהג להדר במצווה זו ולהכין משלוחי מנות מכובדים ומהודרים. לחברותא שלו - אברך חונך- היה מביא צלחת עמוסה בסיגרים ממולאים בבשר, אותם טיגן בעצמו.

היו בוודאי עוד מצוות שעשה אותן בחביבות גדולה ובהידור רב, אך מחמת שהצניע את מעשיו הם אינם ידועים לנו.

אך טוב וחסד

הבחור לוי יצחק ע"ה היה בחור שכולו טוב וחסד. מסר את נפשו למען הזולת, והיה קשוב לקשייו של האחר.

ביבנאל ישנו יהודי, שבמשך עשרים שנה עבד כרב חובל באונייה. לבסוף החליט להשתקע ביבנאל. כיום הוא מבוגר וחולה, ערירי ללא אישה וילדים וחי בגפו בדירתו.

בכל יום שישי היה הבחור לוי יצחק ע"ה מגיע לביתו של האיש הגלמוד, מנקה ומסדר לו את הבית לכבוד שבת ואח"כ נהג לשוחח עמו, להקשיב לרחשי לבו ולהפיג מעט את השעמום והבדידות שהיו מנת חלקו של האומלל.

בריקוד לשמח אנשים מבוגרים

ואם לא די בזה, השנה נודע לי שאותו יהודי גלמוד זכה לשבת בחג הסוכות בסוכה משלו בזכות לוי יצחק שלנו שבנה עבורו סוכה.

והשנה? לוי יצחק ע"ה לא נמצא אתנו ואותו יהודי נותר גלמוד ללא משפחה וללא סוכה...

לוי יצחק ע"ה ניחן ברגישות גבוהה כלפי כל אדם. כל אימת שמכשיר הטלפון שבביתנו היה מצלצל, לוי יצחק שלנו מיהר לענות. הקשיב לכל יהודי, ניחם, עודד, ייעץ והרגיע.

כזה היה לוי יצחק שלנו מקשיב לכל אחד ומנסה לעזור ככל יכולתו.

מצוות הכנסת אורחים

מצוות הכנסת אורחים הייתה יקרה מאוד עבור לוי יצחק ע"ה והוא השתדל לקיימה בהידור רב. היה זה ביום י"ז בשבט תשע"ו יום ההילולה של הצדיק מוהרא"ש. לוי יצחק ע"ה הזמין אברך כבן שלושים ללון בביתנו כדי שיזכה להשתתף בהילולה של הצדיק ביבנאל.

אברך זה היה אחד מקבוצת חברים מבוגרים שלוי יצחק ע"ה היה מחזקם ומעודדם ללכת בדרכו של הצדיק מיבנאל.

הוא דאג לכל מחסורו ולצורך כך מסר לרשותו של האורח את חדרו הפרטי.

האבא - משמאל, עם הראשון לציון והמורא"ש

לוי יצחק ע"ה הציע את מיטתו של האורח בסדינים נקיים, הביא כיסא עץ מרופד ולא הסתפק בכיסא פשוט מפלסטיק, גם נטלה עם מגבת הכין לכבוד האורח - הכול עשה בשמחה ובהתלהבות של מצווה, העיקר לתת הרגשה הכי טובה לאורח ... והוא עצמו הלך לישון באותו לילה בסלון...

לוי יצחק ע"ה חיפש עבור האורח את הכרית הנוחה ביותר. באותה העת היו בבית כריות חדשות, אותן קניתי כנדוניה לבנותיי. לוי יצחק ע"ה כ"כ רצה לשמח את האורח וביקש את רשותי להציע עבורו כרית מהנדוניה המיועדת לבנותי.

משמח חתן וכלה

לוי יצחק ע"ה היה איש חסד אמיתי, מכניס אורחים, משמח זקנים, ומסייע לחלשים. לבו היה פתוח לכולם. גם כדי לשמח חתן יתום...

ומעשה שהיה כך היה.

ביום חמישי, ג' באדר תשע"ו (ארבעה ימים לפני התאונה האיומה) לוי יצחק ע"ה התקשר כדי לדבר איתי. ברקע שמעתי קולות שמחה וזמר.

"איפה אתה נמצא?" - שאלתי.

"אמא, אני נמצא בחתונה" - ענה.

"חתונה של חבר?" - התעניינתי

"לא ... יש הערב חתונה של חתן יתום, כאן בבני ברק ובאתי לרקוד ולשמח אותו..." - ענה.

"אמא...", הוסיף, "אני רוצה ללמוד לתופף על תופים".

"לשם מה?" – התפלאתי– "ללמוד לנגן על תופים???"

"אני רוצה לשמח חתנים בחתונות..." – ענה. תשובה כל כך טבעית ואופיינית לאישיותו הטהורה.

בברכת האילנות. לוי יצחק - משמאל

הליכותיו בקודש

כל המכתבים שהצדיק שלח לו היה חשובים לו מאוד ויקרים בעיניו. הוא היה שומר אותם בתיקייה מיוחדת.

בתלמוד תורה המקומי "ילדי חן" למד בשקידה רבה ואף זכה בתואר "סגן חתן ההלכה" בנושא ברכות.

מסירות נפש להגיע לאומן

כחסיד של רבנו הקדוש וכתלמיד של מוהרא"ש הצדיק, הגיע מאז גיל בר מצווה בכל שנה לאומן לראש השנה.

בשנה שעברה (ערב ר"ה תשע"ה) הנסיעה לאומן הייתה בבחינת מסירות נפש עצומה עד מאוד. את הכרטיס הזדרז וקנה כבר בחנוכה.

"אנא רכוש עבורי כרטיס"- ביקש מר' נסים סוכן הכרטיסים, והוא בעצמו שילם את עלות הכרטיס מכספו האישי.

ומניין היה לבחור לוי יצחק ע"ה כסף לשלם?

עם המוראש שיק זצ"ל

בבין הזמנים היה קם להתפלל וללמוד בנץ ועבד במשך מספר ימים תחת השמש הקופחת לעיתים בטמפרטורה של 41 מעלות חום בקטיף של שקדים, בתמורה לעבודתו הקשה קיבל כסף כדי לממן את הנסיעה לאומן.

השנה – לקראת ערב ר"ה תשע"ו - השיג אומנם כרטיס אך היו לו מניעות אחרות. בישיבה החסידית בה החל ללמוד בר"ח אלול באותה השנה, אסרו רבני הישיבה על הבחורים לטוס לאומן. ומי שיסע הזהירו – יסולק לאלתר מן הישיבה...

לוי יצחק ע"ה. לא היסס כלל. הוא היה נחוש לטוס לאומן ויהי מה...

שם נפשו בכפו וטס לרבנו...

זאת ועוד, מכספו האישי הוא אף רכש עשרה סטים של שו"ת חסידות ברסלב – כדי להפיץ אותם באומן ולחזק את נשמות ישראל.

צמוד למוהרא"ש בעולם הבא

שרה, שכנה של גיסתי, סיפרה לנו את חלומה המצמרר:

"הייתי בציון של הצדיק מוהרא"ש ביבנאל ובכיתי רבות על פטירתו הטראגית של לוי יצחק. שחתי לבי לפני הצדיק ואמרתי:

'איך יתכן שדווקא לוי יצחק, הילד שקרוי על שמו של רבי לוי יצחק בן שרה סאסיא שהצדיק מוהרא"ש נהג להזכירו לכל ישועה שצריכים, דווקא הוא נלקח מאיתנו???...

מיררתי בבכי בציון ולא יכולתי להירגע.

משמח אנשים

בלילה חלמתי שאני רואה את מוהרא"ש ולצידו הבחור לוי יצחק ע"ה...

הצדיק פנה אלי ושאל :

"שרה למה את בוכה? הנה הוא כאן, צמוד אלי. את רואה אותו?...".

כשהתבוננתי ראיתי את לוי יצחק ע"ה לצדו של מוהרא"ש. הוא היה נראה כמו בעת חיותו. לבוש בלבושו החסידי עם וסט, פאותיו מסולסלות ומסודרות להפליא. זכור לי שראיתי איך שהיה לבוש בקפידה. נקי ומצוחצח. אף שרוכי נעליו היו קשורים ומסודרים היטב. הופעה חסידית מושלמת.

ראיתי אותם, את הצדיק מוהרא"ש ואת הבחור לוי יצחק, מטיילים בניחותא...

ובכך הסתיים החלום.

כאיל תערוג על אפיקי מים

אי"ל – ראשי תיבות לוי יצחק אמדדי.

לוי יצחק שאף כל חייו לשלמות, שלמות בלימוד תורה, שלמות בעבודת ה', שלמות בחסד, והצליח בכך בעזרת ה'.

היה מושלם במידת החסד עם הוריו, עם בני משפחתו הקרובים ועם הזולת.

הקפיד על הנהגות של קדושה וטהרה. טבל במקווה בכל יום לפני התפילה, שמר על קדושת העיניים. כפי שאמי ספרה שפעם לא רצה לעבור לצד השני של הכביש בגלל שהיו שם בנות .

רצה להיות שמור בקדושה ולהיות צדיק.

מביא ספר תורה בערב שמחת תורה

היה אומר לי תמיד:

"אמא אני רוצה להתחתן בגיל שמונה עשרה..."

תמיד דבק במוהרא"ש הצדיק, יישם הלכה למעשה את כל עצותיו ותמיד היה מחזק את הסובבים אותו בעצות שקיבל מהצדיק מיבנאל.

לעילוי נשמתו הטהורה ולזכרו הקמנו את אגודת "קרני איל".

בה מאוגדים קרנות חסד שונים, כגון:

השאלת ציוד רפואי

השאלת עריסות

תמיכה וסיוע

קראנו לאגודת החסד " קרני איל"

כי כמו שקרני השמש מאירים ומביאים שפע של אור וטוב לעולם, וכמו הקרניים של האייל שתמיד נוטים כלפי מעלה.

כך בננו היקר, אי"ל, לוי יצחק אמדדי היה מביא שפע אור וטוב לעולם ותמיד שאף לשלמות בעבודת ה' לעלות ולהתעלות בעליה רוחנית.

ובעזרת ה' יתברך נמשיך גם אנו בדרכו.

בעולם הזה, לוי יצחק ע"ה לא זכה להקים בית בישראל, אבל בעזרת ה' אנו נדאג שזכרו הטוב ימשיך להיות בלבנו ונמשיך להרבות בחסד ובעשיית טוב כפי שנהג בעת חיותו.

בימים אלו אנו זוכים לסיים את כתיבתו של ספר התורה שנכתב

לעילוי נשמתו הקדושה של הבה"ח לוי יצחק אמדדי ז"ל

ת.נ.צ.ב.ה

מי שיכול לקחת על עצמו ללמוד משניות לעילוי נשמתו- תבוא עליו ברכת טוב.

ויאמר לפני לימוד המשניות: לע"נ הבה"ח לוי יצחק אמדדי ז"ל בן חנה תבלט"א