טהרה ושלום בכינוס אחד // חיים אילוז

ערב יום הכיפורים, 48 שעות לפני בוא היום הקדוש והנורא,​ זכה הציבור הספרדי למפגן אחדות מרשים, מרגש והיסטורי. אמנם, אין המדובר באחדות פוליטית - שם הדרך עדיין ארוכה וספק אם הוא בר השגה, אך התכנסותם יחד של גדולי הרבנים הספרדים סביב שולחן אחד, במה שהיה נראה אך לפני זמן מה כבלתי מציאותי לאור המחלוקת העזה, הפך לשיחת היום.

בעודו צועד אל מקומו בראש השולחן, נרשמה לחיצת יד היסטורית ומחויכת בין מנהיגה הרוחני של תנועת ש"ס לבין הגר"מ מזוז, מנהיגה הרוחני של מפלגת 'יחד', זאת לאחר שנים של מחלוקת מימי הבחירות האחרונות, אז נרשם הפילוג הגדול בציבור הספרדי.

אך בעוד בפתח הכינוס נדמה היה כי השלום כמעט כבר כאן, לאור החמימות מצדו של נשיא המועצת כלפי הרב מזוז שניכרה היטב, הרי שבסיומו נוכחנו לראות כי המרחק עדיין רב. יחד עם זאת, חשיבותו של הכינוס המשותף - שנועד להרבות טהרה בישראל ולחזק את ידי הרב משיח בפעילותו בארגון "אורם" לשיפוץ מקוואות ברחבי הארץ - היא בעצם קיומו לאחר שהצליח להפיח רוח של שלום בין הרבנים הספרדים.

למרות חשיבותו של הכינוס בראשות נשיא המועצת וההתרגשות הרבה שעורר בקרב הציבור הספרדי, בקיומו הרגשנו שוב את חסרונו הגדול של מרן פוסק הדור רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל.

זאת ועוד, בעוד שמסביב יהיו לא מעטים שינכסו לעצמם את ההישג בקיום הכינוס, הרי שהיחיד שבאמת יכול לזקוף זאת לזכותו הוא הנגיד ר' אייל משיח, שלולא מסירותו לנושא השלום הספרדי והציר שבנה עם הרב יעקב כהן, בנו ונאמנו של חכם שלום, שום דבר מזה לא היה יוצא אל הפועל.

סביב השולחן הייתה חסרה דמותם של הראשון לציון הגאון רבי יצחק יוסף, וכן של אחיו חבר מועצת חכמי התורה הגאון רבי דוד יוסף. רק יחד עמם, השלום יהיה מושלם, אך באותה שעה וכמדי ערב בחודש אלול, היו עסוקים הרבנים בחיזוק עם ישראל, בעצרות התשובה של 'אל המעיין', כאשר אלפים נהרו לשמוע את דבריהם ולקבל את ברכתם. הנהירה אחר הראשון לציון מוכיחה על מעמדו האיתן בקרב הציבור הספרדי כך שצירופו למהלכי השלום יכולה רק להעצים זאת.

אין ספק כי מי שעשוי להרוויח מהמפגש המדובר הוא דווקא מי שלא היה בסוד העניינים ולא נטל בו חלק. יו"ר ש"ס השר אריה דרעי. ראשית, העובדה שכינוס כזה יוצא אל הפועל ללא מעורבותו מוכיחה כי בניגוד לטענות נגדו כי הוא "שולט" על מועצת החכמים, מתברר כי הרבנים הם אלו שקובעים.

בנוסף, ההיסטריה סביב הכינוס המדובר הוכיחה כי הציבור הספרדי כמה לאחדות ואינו בשל למחלוקת. המחלוקת - בניגוד לציבורים אחרים אותם היא דווקא מאחדת - משסעת את הציבור הספרדי בכלל והמסורתי בפרט. ספרדים רואים מחלוקת וזזים הצדה, מתקשים לקחת בה חלק.

אז נכון ש"שלום פוליטי" לא נראה באופק וספק אם הוא בר סיכוי בכלל, לאור דעותיהם המנוגדות של חלק מהרבנים, אך כשהספרדים רואים את הרבנים סביב שולחן אחד, הרי שלמרות הריחוק ההשקפתי ביניהם, זה יכול להחזיר חלק מהמצביעים הביתה, לתנועת ש"ס. בוודאי לאחר שיוכח כי אפילו הרבנים ניסו להגיע לשלום.

קשה להעריך האם הכינוס אכן יוביל לשלום ולאחדות, אך החמימות והאהבה בין נשיא המועצת הגר"ש כהן לגר"ש עמאר, שקשרי הידידות ביניהם החלו לפני לא מעט זמן וניכרת בכל צעד ושעל, מייצרת את התקווה כי הדבר אפשרי גם בין רבנים נוספים, למרות הפערים, הבדלי ההנהגה וההשקפה.

לא מן הנמנע שיהיו מי שיבקשו לחבל בתוצאות, חלקם כבר החלו בכך בהפצת מידע לא מדויק.

כך למשל אדם המשתייך לרב מזוז ניסה לגמד את עוצמת הכינוס ואמר כי ניסו בעבר לארגן מפגשים דומים אך לא הצליחו "רק" מסיבות טכניות וכי לא מדובר בשלום כי לא היה משהו אישי בין הרבנים תוך שהוא מבהיר כי ברמה הפוליטית לא יהיה שום שינוי כי לרב מזוז יש את דעותיו שלו.

כמו כן נטען כי אחד הרבנים קם וביקש מחכם שלום שיצא "קול קורא לאחדות" אך חכם שלום השיב כי קראו לנו לחזק את המקוואות ולא על אחדות, אך כמי שנכח בכינוס - הדבר לא מדויק. מה כן היה? אחד הרבנים דיבר בשבח האחדות ובחשיבות המקוואות, ושזר בין השניים וכשסיים את דבריו תמה חכם שלום מדוע ערבב בין השניים. הא ותו לא.

למרות זאת, הציבור הספרדי נכנס ליום הקדוש, ליום הכיפורים, מתוך תחושה נהדרת של שלום בין הרבנים. לאו דבר של מה בכך הוא.