חוק הגיוס ומחאת קפלן

קצת חזרנו לשגרה, והופ - ההסתה נגד החרדים חוזרת // דב פוברסקי

אם התחלנו לאחרונה לחזור לסוג של שגרה, אז מי אם לא החרדים על ראש שמחת המסיתים בע"מ, שדואגים לפתוח את הנושאים הבוערים דווקא עכשיו | הרב דב פוברסקי בטור דעה (חרדים)

הרב דב פוברסקי | כיכר השבת |
הרב דב פוברסקי (צילום: קובי ישעיהו)

ההסתה חוזרת למדף כמוצר לגיטימי, זו שנעדרה מאתנו מאז ה-7 באוקטובר, חוזרת אט אט לשיח הציבורי ולקפלן, משל כאילו התרגלנו לשגרת החירום בה אנו מצויים.

גם בימים הראשונים למלחמה, היו מי שחששו שמה נשכח איך רבים איך מטנפים קבוצה אחת את השניה, כי המלחמה אמורה להיות ארוכה, אז היו כאלו שדאגו לשמור את הקיטוב על אש קטנה.

זה אומר, שצה"ל, על המילואימניקים, עם הטייסים, ואפילו ארגוני החסד של המגזר החרדי, בטח על אלו שעסקו במלאכת הקודש במחנה 'שורה' בטיפול בחללים - כל אלו אנשים נפלאים וטובים, ורק בבניין הכנסת יושבים אנשים רעים ומכוערים בהתנהגותם.

ולא שאין שם כאלה שההגדרות הללו מתאימות להם, אבל לא הייתי מקטלג את הממשלה באשר היא, או הח"כים איפה שהם, לצד הרע – באופן קטגורי.

אז אם חוזרים לסוג של שגרה, אז מי אם לא החרדים על ראש שמחת המסיתים בע"מ.

כאשר בעלי המעשה במדינה, אלו החיילים הקדושים, שרצים עלי קרב, ומוכנים למסור את חייהם עבור העם, הארץ והמדינה, ללא הבדל, בין איש לרעהו, בין חרד לחרדה.

הם רק מתחננים בכל ראיון ובכל שיחה, אנא תשמרו על אחדות, תשמרו על רעות תהיו מאוחדים, זה מה שנותן לנו את הכוח.

לפני כמעט 40 שנה, התחלתי תפקיד ראשון כרב צבאי בחיל האוויר, ביחידת נ.מ. צפון, שהייתה אחראית על ההגנה האווירית של צפון הארץ, היו ליחידה מוצבים חודרים בלבנון, ובסיסים שונים כל מהותם הגנה על שמי המדינה.

היו אלו ימים של אחרי 'מלחמת לבנון הראשונה' וליד משרדי הקט, עברו להם 2 מילואימניקים שעשו כמה תפקידים חשובים מאד למען בטחון המדינה – לא הכרתי אותם, כאמור הייתי חדש בתפקיד.

לאחד קראו מני, ולשני חמי, מכאן ואילך מני וחמי.

הם עוברים להם ליד המשרד, וקוראים את השלט שעל הדלת המבשר שכאן יושב בתפקיד 'רב אגד 168 – אגד צפון.

רב?! הם שואלים את עצמם, מה ולמה רב?

הצבא כבר לא יודע על מה לבזבז את כספו, אלא עבור ג'וב למאן דהוא?

יאללה אומר מני לחמי, בוא נכנס לרב הזה, ננסה להתעמת איתו בשאלות על הצורך בו בכלל ובתפקיד המיותר הזה, ונראה מה תהיינה תשובותיו.

הם נכנסו, הם הקניטו, התעמתו, הם פחות השתמשו בכותרות, הם בעיקר שאלו שאלות מהותיות, שאלות קשות ונוקבות, שאלות מקוריות כאלה, ובעיקר הם בקשו באמת להבין ולדעת.

ישבתי עם מני וחמי כשעתיים, כל הנושאים עלו, כיבדתי אותם מאוד.

לא אכביר בדברים, רק סיכומם של דברים הם: שמאז ועד היום אנו חברים בלב ובנפש, את מני חיתנתי, לבנו שמשתי כסנדק, והקשר בנינו הוא קשר של אמת.

כיום מני מבין היטב את רחשי הלב של המגזר החרדי, ובקבוצות שונות ומגוונות ברשת הוא מקשה ואף מגלה הבנה ואמפתייה לנושאים שעל הפרק.

הכתבה הייתה מעניינת?

תוכן שאסור לפספס

0 תגובות

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, לשון הרע ותוכן החורג מגבול הטעם הטוב.

טוען תגובות...
תוכן שאסור לפספס

עכשיו בכותרות
הנקראים ביותר
המדוברים ביותר