דברי השייח' מוואפק טריף, מנהיג הדרוזים בישראל, חושפים את הדמיון הכואב בין זעקת הדרוזים לזעקת השואה: "בזמן השואה, כשטבחו בכם, אתם, היהודים, קראתם לעזרה, ואף אחד לא בא. היום טובחים בנו, הדרוזים, ואנחנו קוראים לעזרה של מדינת ישראל".
דברי השייח' טריף, אל ראש הממשלה בנימין נתניהו, אינם רק קריאת עזרה פוליטית, אלא זעקה מוסרית שחודרת עד עמקי הנשמה היהודית. כעם שחווה על בשרו את השתיקה של העולם מול הרצח השיטתי של הנאצים ימ"ש, איך נוכל לשתוק מול זוועות דומות?
תגובתו של נתניהו - "הוא צודק. פעלנו, ונמשיך לפעול לפי הצורך" - נשמעת נכונה, אך האמת מורכבת יותר.
התמהמהות מוסרית בגלל חישובים פוליטיים
התושבים התרגשו: הראשל"צ הופיע לביקור ב'שכונת הסופרים'
ישראל אמנם פעלה לבסוף, אך רק לאחר שמאות דרוזים נטבחו על ידי כוחות המשטר הסורי החדש - כוחותיו אף התחפשו לבדואים כדי להסתיר את מעורבות המשטר בטבח. שבוי סורי הודה שהוא חייל של משטר אל-ג'ולאני שהתחפש לבדואי לפי הוראות המשטר.
ההתמהמהות הראשונית נבעה מהרצון שלא לעורר את זעמו של אחמד אל-ג'ולאני, שהממשל האמריקני מעוניין לכאורה "לטהר" את שמו ולהפוך אותו לשותף לגיטימי. ישראל נקלעה לפלונטר בין הרצון לרצות את טראמפ ואת הקהילה הבינלאומית, לבין ברית הדמים עם הדרוזים הישראלים.
"פרה חולבת עדיפה מעשר זקנים"
כציבור חרדי, יש לנו זיכרון כואב של התנועה הציונית שבתקופת השואה העדיפה לעיתים שיקולים פוליטיים על הצלת חיי אדם. היסטוריונים חרדים מהדהדים את האמרה (לטענתם) של אחד מראשי הציונות "עדיפה פרה חולבת מעשר זקנים בהונגריה", ואמרה זו מבטאת את הגישה קרת הלב שהעדיפה את בניית משאבי המדינה היהודית על הצלת יהודים חרדים זקנים וישישים מהונגריה.
היום אנו רואים את אותה נטייה מסוכנת חוזרת - העדפת אינטרסים גיאופוליטיים על הצלת חיי אדם חפים מפשע. החובה המוסרית מחייבת אותנו למחות נגד מגמה זו.
קול הציבור החרדי: אחוה אמיתית מול חישובים קרים
דעתי שהציבור החרדי צריך לעמוד בחוד החנית לעורר דעת קהל עולמית, וללחוץ על ההנהגה הפוליטית לתפוס באופן סופי ומוחלט צד בעד הדרוזים בסוריה, גם אם ההשלכות הפוליטיות של זה, יהיו הפסד שלום עולמי במזרח התיכון. כי אין אמונה בג'ולאני, וכת הסונים אותם הוא מייצג הוכיחו מערכת שקרים ענפה בכל הנוגע להסכם שלום כזה או אחר בהיסטוריה הקצרה שלהם על במת העולם.
בעניין זה, משה אריה, בחור ישיבה חרדי צעיר, הקליט מסר בערבית לדרוזים בסוריה: "יש בינינו ברית אחים. דמנו אחד. עם ישראל עומד לצידכם".
הוא שלח להם את מיטב הברכות, התפלל שהשם יציל אותם מהטרור, העריך את איתנותם נגד הדיכוי, וביקש שייפתחו להם שערי הטוב וההצלחה, שיגן עליהם ושישתו מכוס הביטחון ויחיו בשלום ובכבוד.
דברים אלה, הנובעים מלב טהור ופשוט של בן תורה, מבטאים את המהות האמיתית של היחס שצריך להיות לנו כלפי הדרוזים. לא חישובים פוליטיים, אלא אחוה אמיתית ואחריות מוסרית.
הבחירה ברורה: או שנעמוד לצד הצדק והמוסר, או שנמשיך להעדיף אינטרסים פוליטיים זמניים על חיי אדם. ההיסטוריה תשפוט אותנו לפי הבחירה שנעשה.
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com
0 תגובות