מים. משאב הטבע הנחשק ביותר בעולם, יותר מזהב, יותר מיהלומים ויותר מכל דבר אחר - יקר ערך ככל שיהיה, מהסיבה הפשוטה שללא מים אין קיום לאנושות, ובכלל, לבריאה כולה.
>> למגזין המלא - כנסו
גוף האדם בעצמו מורכב מכ-60% מים. התייבשות חמורה נקראת כך כאשר מאבד אדם למעלה מ-11% ממשקל גופו ונכנס כתוצאה מכך לסכנת חיים מיידית.
אחרי צום יום הכיפורים לדוגמא, אם חוויתם כאבי ראש, בחילות ותסמינים דומים אך עדיין הצלחתם לשתות מבלי להקיא, פירוש העניין שאיבדתם לא יותר מכ-5-7 אחוזים ממשקל גופכם במים. ביותר משיעור זה, בדרך כלל יזדקק החולה לאינפוזיה ועירוי נוזלים.
העולם כולו שברא הבורא בחוכמתו מורכב גם הוא ברובו - ממים. לא פחות מ-71% מהעולם מורכב ממים(!), אך רק כמות קטנה מאוד מתוכם ראויים לשתייה - כ-2.5% בלבד.
המים בכדור הארץ מחולקים לשלוש קטגוריות עיקריות:
מים מתוקים: מים אלה הם ראויים לשתייה וניתנים לשימוש על ידי בני אדם. הם מהווים כאמור רק כ-2.5% מכלל המים בכדור הארץ.
מים מלוחים: מים אלה מכילים מלח בכמות גבוהה מדי לצרכי שתייה. הם מהווים כ-97.5% מכלל המים בכדור הארץ.
מים אטמוספריים: מים אלה נמצאים באטמוספרה של כדור הארץ, כגון אדי מים ועננים. הם מהווים כ-0.001% מכלל המים בכדור הארץ.
המים המתוקים בכדור הארץ מחולקים לארבעה מקורות עיקריים:
מי תהום: מים אלה נמצאים מתחת לפני השטח, בתוך שכבות הקרקע העמוקות.
מי שטח: מים אלה נמצאים על פני השטח, כגון באגמים, נהרות, ומעיינות.
קרחונים וקטבים: מים אלה מצויים בקרחונים ובקרחונים, בעיקר באזורי הקוטב.
מים ביולוגיים: מים אלה נמצאים בתוך גופם של צמחים, בני אדם, ובעלי חיים.
ישנם מספר קריטריונים לפיהם משתנה כמות הגשם שמקבלים האזורים השונים בעולם. מקומות גבוהים, יקבלו בדרך כלל יותר משקעים מאשר אזורים נמוכים יותר. במקביל, אזורים הקרובים למים כמו אוקיינוס או ים יקבלו גם הם יותר גשמים בגלל התאדות מוגברת של מים והפיכתם לעננים. זרמי אוויר לחים חמים ולחים נוטים גם הם לגרום לגשם, גם תופעה בה נתקלנו בישראל בקיץ האחרון.
למרות הצורך הקריטי במים של החי והצומח על פני הארץ, חלוקת המים בכדור הארץ אינה שווה, כאשר ישנם מקומות בהם יורד גשם רב - בכל השנה כמעט ברציפות, ובמקומות אחרים לא יורד גשם כמעט או בכלל.
יערות הגשם
יערות הגשם בברזיל - או יערות הגשם של האמזונס, הם ביתם של מגוון עצום של צמחים ובעלי חיים, והם מהווים משאב חשוב לעולם. אחד הגורמים העיקריים שתורמים למגוון הביולוגי העשיר של האמזונס הוא הגשם הרב היורד בו.
כמות המשקעים השנתית ביער האמזונס היא בין 2,000 מ"מ ל-10,000 מ"מ, וזו מתפזרת על פני כל השנה. גשם יורד כל יום בשעות הצהריים, והפוגות בגשמים שאורכן ימים אחדים מתרחשות לעיתים רחוקות בלבד.
הגורם העיקרי לגשם הרב באמזונס הוא הקרבה לקו המשווה. בקו המשווה, השמש נמצאת בשיא גובהה, מה שגורם לאוויר להתחמם ולעלות. כאשר האוויר החם עולה, הוא מתקרר וגורם להתעבות האדים באוויר. התעבות האדים יוצרת עננים, וגשמים יורדים כאשר העננים נעשים כבדים מדי.
הגשם באמזונס הוא לרוב קל עד בינוני, אך הוא יכול להיות גם כבד מאוד. גשמים כבדים יכולים לגרום להצפות ולסחף של אדמה, תופעות שראינו לאחרונה בגשמי המונסון באסיה.
כמות המשקעים השנתית הממוצעת באמזונס היא כ-2,500 מ"מ, וכמות המשקעים השנתית המקסימלית עומדת על כ-10,000 מ"מ. במינימום ירדו בשנה כ-1,000 מ"מ.
לצורך השוואה, הממוצע השנתי של גשמים בישראל עומד על כ-500 עד 600 מ"מ בשנה באזור מרכז הארץ.
מדבר סהרה
אחרי שדיברנו על המקומות בהם יורד גשם כל השנה ברציפות או כמעט, אי אפשר שלא להזכיר את אחד המקומות היבשים ביותר בעולם - מדבר סהרה.
מדבר סהרה הוא מדבר צחיח המתפרש על פני שטח עצום של 9,200,000 קמ"ר. במדבר סהרה, אחד המדבריות הגדולים בעולם, יורד גשם רק לעיתים נדירות. כמות המשקעים הממוצעת במדבר סהרה היא פחות מ-25 מ"מ בשנה, וישנם אזורים במדבר שבהם לא יורד גשם במשך שנים.
הגורם העיקרי לכך שלא יורד גשם במדבר סהרה הוא האקלים המדברי. האקלים במדבר סהרה הוא חם מאוד ויבש, והוא מאופיין ברוחות חמות ויבשות. רוחות אלה גורמות לאוויר להתחמם ולעלות, מה שגורם להתעבות אדים באוויר. התעבות האדים יוצרת עננים, אך העננים הללו קטנים וחלשים, והם לא יכולים ליצור גשמים משמעותיים.
כמו כן, מדבר סהרה ממוקם הרחק מהאוקיינוסים, מה שגורם לכך שאין לו מקורות לחות רבים. מים מהאוקיינוסים הם מקור חשוב לגשם, ולכן מדבר סהרה, הממוקם הרחק מהאוקיינוסים, מקבל כמות משקעים נמוכה.
המים וחג הסוכות
המשנה במסכת ראש השנה אומרת כי "בחג נידונים על המים". עם ישראל מתקבץ ביום הדין האחרון - הושענא רבה, ומתפלל ביום חיבוט ערבה על מים שירדו לברכה ולא לקללה, לחיים ולא למוות, לשובע ולא לרזון.
למחרת, חג שמחת תורה, מתחילה הזכרת גשמים בתפילת מוסף של יום טוב.
בחג הסוכות, בזמן שבית המקדש היה קיים, היו מנסכים הכהנים מים על גבי המזבח לאחר הקרבת קרבן התמיד לקול שירת הלוויים. המים היו נשאבים ממעיין הגיחון בצלוחית זהב של שלושה לוגים, כאשר הכוהנים והעם היו מלווים בהמון חוגג בשמחה של מצווה.
שיבנה בית המקדש במהרה בימינו, והשב כהנים לעבודתם ולוויים לשירם ולזמרם.