מגזין 'כיכר'

לא לפחד לעשות קליפ עם רעיון // ביקורת קליפים

מבקר המוזיקה של 'כיכר השבת', נתנאל לייפר, מספר מה הוא חושב על הקליפ החדש של בני פרידמן - "לא לפחד", וגם על הסערה משבוע שעבר סביב האתיקה בשימוש בהולוגרמה (מגזין מוזיקה)

נתנאל לייפר | כיכר השבת |
(צילום: דוד אוריאן)

פעמים רבות כתבתי בטור השבועי שלי ביקורת, איך לא עושים דברים, הפעם אני רוצה להצביע על דוגמה חיובית ואיכותית לאיך עושים קליפ נכון. תעשיית הקליפים הפכה בשנים האחרונות למפותחת במיוחד. כמעט כל זמר מוציא קליפ יחד עם הסינגל שלו, לרוב מדובר בקליפים שהם קליפ לשם קליפ, ללא משמעות אמנותית שמוסיפה לשיר משהו. קליפים שהמרוויח הגדול מהם הם רק הבמאי (אם בכלל יש שם משהו כזה), הצלם ועורך הווידאו... מעטים הם אלו שיוצרים קליפים שיש להם גם משמעות נוספת שצובעת את השיר בפרשנות ויזואלית. זה מובן כי זה קשה. זו יצירה חדשה שצריכה לעמוד בפני עצמה.

>> למגזין המלא - לחצו כאן

בניגוד לעמדה רווחת, זה לא עניין של תקציב. ניתן לעשות קליפים מהממים וחשובים בתקציב אפסי, כאשר הרעיון מדויק ומתאים לשיר וניתן מצד שני לשפוך עשרות אלפי דולרים על לוקשיינים מטורפים בחו"ל, 132,465 מצלמות, 25 רחפנים, רכב פאר, רכב כבד, כיבוד קל, כיבוד כבד, כבד אווז, צוות איפור, מסאג' כפות רגליים, חיל רגלים, חיל הים, סירה, אונייה, נושאת מטוסים ותוצאה שאף אחד לא רוצה לראות.

הקליפ החדש של בני פרידמן "לא לפחד", הוא דוגמא מצוינת לקליפ בעל משמעות אמנותית ואמירה. על השיר עצמו עבדו צוות מוכשר במיוחד החל במלחין יצחק רוזנטל המוכר לנו מלהקת "שלשלת", וזהו לדעתי השיר הראשון שלו שהוא מלחין למילים בעברית. המילים של הכותבת מרים ישראלי, שמתאימות במיוחד לסיטואציה, מילים מעניינות ובעלות משמעות, מהסוג שהייתי שמח לראות יותר בשירי פופ יהודיים. ההפקה הווקאלית לשירה של דני גרוס המצוין ואילו העיבוד של המעבד הישראלי המוכשר דוד איכלביץ. על הקליפ הופקדו אנשי "עולם ומלואו" המוכשרים, שבדומה לקליפ הקודם שהם עשו לפרידמן - "ימה", הם שוב קולעים למטרה עם קליפ מלא משמעות ועניין.

הקליפ בבימויו של אהרן אוריאן, הפקתה ורעיונה של חנה אוריאן וצילומו של דוד אוריאן, מדמה את האמונה לתיבת זכוכית דרכה רואים הכל, אך כאילו נמצאים במציאות אחרת מוגנת ושקטה. אל "תיבת האמונה" נכנסים כל פעם דמויות אחרות בהזמנתו של פרידמן שלמעשה נותן גם לנו הצופים את התובנה שהאמונה היא למעשה ההגנה הנפשית הטובה ביותר אל מול האירועים הקשים שעוברים עלינו. אולי היה ניתן לוותר על כמה הדגמות ויזואליות מידי למילים, אך מדובר בדקויות של ממש והתוצאה ברמה גבוהה ואיכותית. שימו עין.

לא לפחד (צילום: דוד אוריאן)

הטור שלי בשבוע שעבר, על ההולגרמה של קרליבך במופע האסק, עורר סערה ותגובות רבות וגם טלפונים רבים מהארץ ומחו"ל עם צדדים לכאן ולכאן. ההולגרמות בעולם המוזיקה הבינלאומי משתכללות כבר מזה עשור ואילו המוזיקה היהודית החלה להיכנס לתחום לא מכבר והשאלות שעולות מכך הן מעניינות ומרתקות אותי באופן אישי.

אין שום חוק או אתיקה ברורה בנושא, אבל בעולם, היוצרים הגדולים בתחום עשו לעצמם כללים אתיים מאד ברורים בכל הנוגע לשימוש בהולוגרמה כדי להעלות לבמות מחדש אמנים שהלכו לעולמם. על פי אמות המידה שהם מצהירים עליה, ההולגרמה נועדה לשחזר את רגעי העבר, אך לא להמציא רגעים חדשים שלא היו מעולם. הם לא מקליטים ערוצי שירה חדשים באדיבות חקיינים למיניהם אלא מסתמכים על ההקלטות הקיימות וגם לא יוצרים דואטים חדשים שלא היו מעולם ובטח שלא רותמים את דמותם של היוצרים שהלכו לעולמם לשירים חדשים של זמרים עכשוויים.

זה לא קשור לקרליבך, או להאדרת דמויות של יוצרים, אלא להוגנות בסיסית של שימוש במורשת של אדם שהלך לעולמו. כולם יסכימו איתי שיצירת הולגרמה של רב גדול שהלך לעולמו ובכוונה לא אנקוט בשמות ספציפיים, שמשוחחת עם רב/פוליטיקאי ומשבחת אותם, זהו דבר לא מכובד. כי הוא פשוט לא אמר את זה מעולם. גם אם מדובר ברב גדול אחר או שבחים לדברי התורה שאותו רב אומר. זה לא משנה מי הדמות שבוחרים ליצור ממנה הולוגרמה, אין זה מכובד לשים בפיה דברים או שירים שלא אמרה או שרה ובטח שלא לשתול לה שבחים עבור אדם שהיא כלל לא הכירה. לשאלת הגולשים, אני גם מתנגד נחרצות לשימוש בקולו של יוצר שהלך לעולמו לקידום תכניות או מוצרים, זה לא לעניין.

אני מאמין שהיוצרים יצטרכו לנסח לעצמם קווי פעולה אתיים ברורים, מה ראוי ומה לא. בגלל הטריות היחסית של הטכנולוגיה והזמינות המוגבלת שלה, הנושאים האלה עדיין אינם מגובשים דיים ואני בטוח שהיוצרים והמפיקים לא נתנו את דעתם מספיק על הנושא. שוחחתי עם חלקם השבוע וחד משמעית לא מדובר פה בכוונה רעה או מזלזלת. אני בשמחה מוכן להרים את הכפפה שאני השלכתי ולהיות חלק מדיונים כאלה ומסיעור המוחות סביב מה מתאים וראוי ומה פחות.

אמנים שימו לב: הרגע האחרון לאפשרות לסיוע כלכלי

לאור השלכותיה של מלחמת 'חרבות ברזל' שהחלה בשמחת תורה תשפ"ד ואשר עדיין ממשיכה, פרסם משרד התרבות והספורט, את הקול הקורא למענקי סיוע לאמנים במצוקה לשנת 2023 עם תגבור תקציבי משמעותי, אשר מטרתו הינה לסייע כספית לאמנים שתרמו תרומה לחיי התרבות או האמנות בישראל ומצויים במצוקה כלכלית.

'קרן רבינוביץ לאמנויות' נבחרה ע"י המשרד לנהל ולהפעיל את הקרן, והיא האחראית על חלוקת מענקים בהתאם לאמות מידה, נהלים והגדרות שנקבעו מראש, בהתאם להחלטות וועדת היגוי. האישור הסופי וביצועו בפועל של החלטות הקרן מותנים באישור ועדת המכרזים של משרד התרבות והספורט.

לא למותר לציין כי הסיוע נושא אופי של מתן בסתר. כמתחייב מכך, תישמר סודיותם של פרטי המבקשים והבקשות ופרטי הסיוע. 

כיצד מגישים?

את הפרטים המלאים בדבר מהות הקרן; תנאי הסף ואמות המידה (קריטריונים) לחלוקת המענקים לזכאים, לרבות מספר התלויים במגיש הבקשה ואחוז הפגיעה בשכר, ניתן למצוא באתר הקרן. הבקשה תוגש באופן מקוון בלבד, בצירוף כל המסמכים והאסמכתאות הנדרשים והמפורטים בקול הקורא, וזאת בהתאם לכללי ונהלי הקרן המופיעים באתר הקרן.

המועד האחרון להגשת בקשות - יום שישי הקרוב, עש"ק פרשת בא, ט' בשבט תשפ"ד, 19.1.2024, בשעה 14.00 בצהריים!

  • להערות, הארות ואיומים ליצירת הולוגרמה שלי משבחת קאברים של קריוקי פסנתר: nl@kikar.co.il

הכתבה הייתה מעניינת?

תוכן שאסור לפספס

0 תגובות

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, לשון הרע ותוכן החורג מגבול הטעם הטוב.

טוען תגובות...
תוכן שאסור לפספס

עכשיו בכותרות
הנקראים ביותר
המדוברים ביותר