המלחמה הזאת שונה מאוד מכל מבצעי הלחימה הקודמים שהיו כאן. ואני לא מדבר על ההיקף המחריד והמצמרר של ההרוגים, ומספרם הבלתי נתפס, על מחדלי המודיעין, השב"כ וצה"ל המבישים, לא דיברתי גם על אותה קונספציה, מילה שנשלפה משנת 73' עת פרוץ מלחמת יום הכיפורים, אז כל האינדיקציות המודיעיניות הצביעו על מלחמה בדרך, אבל ראשי מערכת הביטחון, הרמטכ"ל והקצינים, במיוחד קצין מודיעין ראשי אלי זעירא, כולם שגו באשליה שעדיין פעלה על אדי מלחמת ששת הימים שלפיה מצרים וסוריה מורתעות וישראל הוכיחה לכל האזור שהיא מעצמה צבאית ולכן מה הסיכוי שהם שוב יפתחו במלחמה? הסיכוי התממש לכולנו בפרצוף. אבל שוב, לא על זה אני מדבר.
מדינת ישראל בכל שנותיה מורגלת במלחמות ועימותים מול מדינות וארגוני טרור ולכל מערכה יש את האופי שלה. בלבנון השניה, בשנת 2006, אולמרט כראש ממשלה פתח מיידית במלחמה בלתי מרוסנת על רובע הדאחיה בביירות, ואני חושב למיטב זכרוני שהפצצות חיל האוויר על ביירות היו בהיקפים הרבה יותר נרחבים ועוצמתיים מהתקיפות על עזה במלחמה הנוכחית, למרות סרטוני הווידאו של בניינים ענקיים שקורסים ומעלים המון אבק. אולמרט גם יזם פעלה קרקעית בתוך לבנון מיד עם תחילת המלחמה, שהחלה בעקבת חטיפתם של שלושה חיילים בידי חיזבאללה. לא היה שם טבח של 1,500 איש והשתלטות על יישובים ישראלים.
בואו ונשים לב לטקסט הבא, שלקוח מתוך האתר הרשמי של חיל האוויר, שמתאר את השלב הראשון במלחמה:
"בשלבי המבצע הראשונים (12 עד 18 ביולי), מרבית ההתקפות הצה"ליות התבצעו באמצעות הפצצות מסיביות של חיל האוויר והפגזות ארטילריה כבדות ורצופות. מטוסי קרב של צה"ל הפציצו מטרות שנקבעו מראש, בהן גם מבני פיקוד ובקרה, שדה התעופה ומבנים אסטרטגיים אחרים וכן משגרי רקטות ומאות לוחמי חיזבאללה שזוהו על ידי כלי טיס בלתי מאוישים. כשבועיים בתוך המלחמה ישראל העלתה מדרגה. בחודש יולי הטיל צה"ל מצור כללי על לבנון".
בחסות המצור האווירי והימי, חיל האוויר תקף את נמל התעופה הבינלאומי של ביירות והחריב אותו כליל. הסגר הימי והאווירי נאכף בקפדנות למרות המחאות בעולם. הופצצה תחנת הכוח הגדולה והחשובה של ביירות שמספקת חשמל לכל העיר, וכך אספקת החשמל לביירות הופסקה. חיזבאללה ביקש גם אז הפסקת אש על מנת להכניס לביירות סיוע הומניטרי, אוכל, תרופות ודלק. עוד באותו היום הורה הקבינט - ודלק בכמות של כ־11- אלף חביות נשפך לים התיכון. יום למחרת השמיד חיל האוויר במהלך 34 דקות בלבד את הרוב המוחלט של המערך הרקטי לטווח ארוך של חיזבאללה, זאת באמצעות תקיפות רצופות ועוצמתיות של חיל האוויר, בהסתמך על מודיעין מדויק. לקח עוד ארבעה ימים לחיל האוויר להשמיד את מרבית מערך הרקטות של חיזבאללה.
העילה למלחמה הייתה חטיפה של שלושה חיילים. ואגב אם כבר שימוש נכון ולא כוזב במילה "מורתע", אז חיזבאללה היה מורתע אחרי המלחמה הזאת שנה. בהזדמנות אחרת אמר רב המחבלים השיעי כי אילו ידע על עוצמת היקף המתקפה של ישראל, לא היה מורה על ביצוע החטיפה.
נמשיך לעוד קטע מתוך ארכיון עיתון "במחנה" שמתאר את התקדמות המלחמה, וכאן אמליץ לקרוא אותו בעיון:
"אחרי שהכוח הרקטי של חיזבאללה הושמד, החלה הריסת מוצבי חיזבאללה הסמוכים לגדר הגבול וחישוף השטח. למחרת החלה הפעולה הקרקעית, וכוחות צה"ל גדולים נכנסו לתוך לבנון והשתלטו על כפרים בשליטת חיזבאללה. הכוחות פרצו לכפר מארון א-ראס, והרגו עשרות מחבלים תוך כדי ספיגת אבדות לכוחותינו. במהלך הקרב ירה כוח הנדסה קרבית רקטת צפע שריון על הקסבה של הכפר, והחריב אותה תוך הריגת עשרות מחבלים נוספים שהתחפרו בפנים ונהרגו מהפיצוץ.
"כמה ימים לאחר מכן התרחש אירוע כנא. למי שזוכר, חיזבאללה הציב מפקדה וחמ"ל פיקוד מרכזי וירה רקטות מתוך בניין רב קומות במרכז ביירות. הבניין היה מאוכלס כולו בבלתי מעורבים, כך שהמחבלים היו בטוחים כשהם חוסים תחת כנפי הצבא המוסרי בעולם שלא יתקוף אוכלוסייה אזרחית. מעבר לרקטות שנורו מהבניין, חמ"ל הפיקוד של חיזבאללה היה יעד מודיעיני ראשון במעלה, שכן מהבניין ניהל חיזבאללה את כל מערך הלחימה שלו מול צה"ל. בשעות הבוקר מטוסי קרב של חיל האוויר תקפו את הבניין בעוצמה, והוא קרס בתוך שניות, מה שגרם לניתוק הקשר בשרשרת הפיקוד של חיזבאללה ובלבול גדול בקרב הכוחות הלוחמים".
אין לי שום אמפטיה לאהוד אולמרט, וברור שהסנטימנט שלי נוטה לנתניהו. אבל יש רגשות ויש מציאות. לאור התיאורים כאן על מלחמת לבנון השנייה, אנחנו כבר שלושה שבועות לתוך המלחמה הנוכחית. ההשוואה מתבקשת וגם המסקנה, גם אם בשלב זה מדובר במסקנת ביניים בלבד.
בחג שמיני עצרת אנחנו כיהודים שומרי מצוות היינו בבית הכנסת, שמחים, רוקדים, קוראים את פרשת בראשית, כל הנערים, עד כאן הקפה ב', משיב הרוח ומוריד הגשם, אתה בחרתנו... שמועות כדרכן של שמועות החלו להתרוצץ ומתפללים החלו להתלחשש ובמהלך שחרית - מוסף - קידוש – הקפות, ספרנו בירושלים שש אזעקות שזה ממש חריג בשביל ירושלים שנהנית מחסינות יחסית של רקטות.
במוצאי החג ובימים שאחרי, הקשבנו להצהרות של שולם. המילים היו ברורות והמסר נחרץ, בלי מקום לפקפוק. החלה ההבנה לחלחל, שאנחנו חווים רגעים היסטוריים, כמו הדור של יום הכיפורים, מלחמה שתיצרב לדורות בזיכרון הקולקטיבי, מלחמה שממש עומדת להתחיל ותשנה את פני המציאות 50 שנה קדימה - כמו שאמר גלנט. מאז חיל האוויר הפך לקבלן הריסות עזתי.
צה"ל ביקש מתושבי הרצועה לרדת דרומה, רוב השדרה הפיקודית של חמאס כולל צבא החמאס עצמו שמונה בין 20 ל-30 אלף לוחמים מהם שהצליחו להימלט מהרצועה לארצות שכנות, אחרים מסתתרים עמק בתוך האדמה, ומקווים שנתניהו יישאר נתניהו, שמדבר דיבורים ולא יבצע פעולה קרקעית. צריך לומר את האמת ובצורה ישירה, מה שקורה עכשיו, תקראו לו בכל שם, אבל מלחמה זה לא.
ואני יודע שאני מפורר פה את האופוריה שאוחזת ברבים, אבל עדיף להסתכל לאמת בעיניים, תהיה כואבת כמה שתהיה. צה"ל ביקש מהעזתים לנוע דרומה כדי שהבניינים המופגזים יישארו ריקים. המסרים שהושמעו בתחילת המבצע בעזה שהיו ברורים, מחודדים ונחרצים, המטרות שהציגו אנשי הצבא וחלק מהפוליטיקאים היו ברורות מאוד, וכך צריך להיות בכל מלחמה. מיטוט חמאס היו מילים שחזרו על עצמם, ואנחנו האזרחים לא חשבנו באמת שזה הכול סתם.
עם הזמן והימים שנקפו, צה"ל המשיך לעשות דבר אחד בלבד - לתקוף בניינים ועוד בניינים בצפון הרצועה. מזל שכולם בדרום, מפחיד לחשוב מה הם היו עושים בלי צה"ל. אחר כך התירה ישראל להכניס לרצועה סיוע הומניטרי.
נתניהו ברגע האמת, עשה גם הוא מעשה. הוא הקים קבינט מצומצם שכולל את גנץ ואייזנקוט - הרמטכ"לים שאחראים לקונספציה של "חמאס מורתע, חמאס לא מחפש מלחמה, רק הג'יהאד האסלאמי רעים, חמאס אוהב שלום ורודף שלום ואוהב את הבריות". זאת הקונספציה של גנץ ואייזנקוט וכל האחרים, והמאסטרו נתניהו הוא המנצח על מקהלת הרפיסות המביכה הזאת, וזה הדבר היחיד שהוא מנצח. כי ברגע האמת ביבי לא רצה קבינט שמורכב מאנשי ימין, כאלה שילחצו לפעול כדי למוטט את חמאס אבל באמת. הוא נטש אותם והלך לחברים הטבעיים ובנה של "שלישיית הקונספציה - חמאס מוחלש ומורתע", והיא מנהלת את הלחימה בפועל. גלנט, שנתניהו מאוד מחבב וכבר ניסה לפטר ממשלה ולהפטר ממנו, נותר קוץ בגרון. שר הביטחון היחיד בקבינט הקונספציה המצומצם שלוחץ להתקדם לשלב הבא, שמצפה לממש את מטרות המלחמה, ולמוטט את חמאס. לצער כולנו ביבי הוא שמונע כל פעולה נוספת מלבד תקיפת בניינים. ריקים.
הכתובת הייתה הרי על הקיר, גם אם הוא קרס יחד עם הבניין בעזה. בחלוף הימים המסרים החלו להיות עמומים, מגומגמים, בין השורות נשמעים כבר היסוסים, במקום "נכנס ונמוטט ונשלוט בשטח" זה הפך ל"אם לא תהיה ברירה, ככל הנראה, נכנס ונעשה את מה שצריך" במקום מטרות המלחמה יצוקות מפלדה שהוצגו בתחילה, מאזור חיוג נתניהו – גנץ - איינזקוט נשמעת שתיקה רועמת.
הלוואי ונופתע, ואז הטור הזה יאלץ אותי לאכול את הכובע. לבורסלינו יש את המרקם הכי רך אגב. אבל המגמה מדאיגה והתחושה שתקיפת הבניינים לאורך זמן כל כך ארוך ובלי להתקדם לשלב הבא, היא שלא בטוח שיש שלב הבא. אולי תהיה איזו גיחה נקודתית לתוך עזה, אם בכלל, אבל לי ונראה לי שלעוד רבים, זה מרגיש כמו שיטת הסלאמי, רק שבמקום סלאמי זה בניינים בעזה.
הזמן חולף, המורל דועך, האסון בלתי נתפס אבל החיים חזקים מהכל והעם סה"כ רוצה לחזור לשגרה. פעולה קרקעית הרי זאת המלחמה האמיתית, שם האתגרים ושם מימוש המטרות. בשביל מה הכאב ראש הזה, חמאס כבר מורתע, ועזה הפכה למגרש חניה. נראה שמטרת המבצע הוא להרוס כמה שיותר בניינים, ולמסמס כמה שיותר את הפעולה הקרקעית. הלוואי ונופתע ומי ייתן ואני טועה ואני מקבל עליי את כל הביזיונות הכרוכים בכתיבת הטור הזה, ומוכן שכולם יגידו לי שיצאתי שוטה וכסיל נטול ראיה אסטרטגית.
ומשפט שגם אותו צריך לומר: התגובה של צה"ל למתקפות של חיזבאללה בחזית הצפונית היא תגובה רפה, מביכה ונגררת. מבצע חרבות הברזל הופך למבצע חורבות מבטון. שוב נפלנו בפח והחלטנו להאמין לאיש שלא יודע להחליט. דמם של הנרצחים זועק אלינו מהאדמה. ק-ל נקמות הופיע.