אני הולכת לעירייה ולמס הכנסה ולבנק ולדואר ומסדרת הכל. אני מדברת עם בזק וסלקום ומאיימת שאעזוב אותם אם לא יתנו לי חבילה מוזלת, למדתי לתקן צינור של אמבטיה, אסלה, סתימה בצנרת, להרכיב רהיטים, לדפוק מסמרים ולתקן מגירה שנשברה בעצמי.
להרוג סוגים של חרקים או זוחלים, ואפילו נמלים, אני עדין לא יכולה. אני יושבת מול עורך דין וקבלן ועסקן ,חמושה במשקפי שמש גדולות... (כן, כדי להיראות קשוחה יותר) וחותמת בעצמי עם לב מפרפר על עסקה של דירה חדשה.
אני מגנה על הבנות שלי כמו אמא לביאה מפני מורה שמחליטה 'לעזור' ורק הורסת
אני מחייכת חיוך מתוק לנהג המונית כדי שיכניס ויוציא לי מתא המטען שלא מזוודות ענקיות..
אני יושבת בכל חמישי בערב עם עצמי, בכל שבוע מחדש, ושואלת אותי: "איפה את בשבת, מאיה?"
אני מחליטה הכל לבד. אפילו החלטות קטנות, כמו מה ללבוש היום, איזה תכשיט לבחור, מתי לישון, מתי לקום.
אני אישה שעושה קידוש, וחותכת חלה ועושה בדיקת חמץ ומדליקה נרות חנוכה.
אני יודעת להסתדר לבד כל כך טוב. עדין לא ממש למדתי לבקש עזרה ממישהו.
מרוב עצמאות ואחריות ותפקידים, לפעמים אני לא נרדמת בלילה. זה קורה כשרצים לי סרטים בראש של מה עדיף ומה כדאי ומה יהיה כש.. וזו רק אני שם. כן. אישה עצמאית. אז אני הולכת לישון כל יום אחרי מקלחת וקפה, מכבה את מנורת הלילה שליד המיטה שלי, מחבקת את עצמי על הצלחות קטנות, ואומרת בשקט: "יהיה בסדר, מאיה". רק אני שומעת את זה.
והיום, כשכל הרחוב שלי מלא בדגלים יפים כל כך בכחול-לבן, ומהחלון שלי אני רואה ושומעת את הזיקוקים האדומים והכחולים והירוקים, אני מציבה דגל קטן משלי של עצמאות וגבורה של אישה אחת. יודעת איך העצמאות הזו כל כך שוברת אותי לפעמים, ואיך היא גם מלמדת אותי על עצמי ומחזקת ובונה אותי מיום ליום.
אז שולחת אהבה לגרושות העצמאיות האמיצות, ולכל הגברים הגרושים, הגיבורים, האבות היחידניים שאני מכירה. ומאחלת לי, לנו, שהעצמאות הזו סופסוף תיהפך לנו לחג אמתי משלנו.
יום עצמאות שמח!
*הכותבת היא גרושה, אם לשתיים, ובעלת הבלוג: 'רק אחת הבלוג של מאיה'