אתמול אחר הצהריים שיחקתי עם הבן שלי. לפתע הוא שלף לי את המכשיר הנייד מהיד, רץ לחדרו והחביא אותו בתוך אחת מקופסאות הצעצועים ששם. הנקודה שלו הייתה ברורה מאד: תעזבי את הטלפון, אמא.
כמובן שהשימוש שלי בסלולרי לא נועד להכעיס אותו. חיי פשוט מתנהלים בצורה חלקה יותר כשאני יכולה להשיב במהירות לבעלי ששואל מה לקנות במכולת או להגיב תכף ומיד למייל דחוף מהעבודה. אני רוצה להיות נוכחת, כמובן, אבל יש לי המון מטלות לבצע - ואם הבן שלי מרוכז במאה אחוז בבניית רכבת מלגו, הוא באמת ישים לב (או יהיה לו אכפת) כשאסיט את עיניי להקליד הודעה קצרה בטלפון שלי?
התשובה היא כן, לדברי ד"ר בקי קנדי, מומחית להורות. בראיון שערכה לאחרונה עם העיתונאית אליזבת הולמס, היא שיתפה את הטקטיקה שלה לגרום לשעות האיכות עם יורשי העצר שלה להיות באמת משמעותיות: "זמן PNP".
מהו זמן PNP? אלו ראשי תיבות של המילים "play, no phone" - משחק, ללא טלפון. כלומר, המכשיר שלה לא רק מופעל על מצב שקט כשהיא משתעשעת עם הקטנים שלה, הוא גם נמצא בחדר אחר לגמרי. "כשהילדים שלי מסתכלים עלי, הם רואים הרבה את החלק האחורי של הטלפון שלי", היא מסבירה. "זה מאוד ויזואלי לחשוב על זה. יש ממש משהו שחוסם את הקשר שלהם אלינו [כהורים]".
אז ד"ר בקי אומרת שהיא שולטת במציאות הזו. "אני אומרת לילדים שלי: 'היי, אתם יודעים מה אנחנו צריכים? אנחנו צריכים זמן PNP. אני הולכת לשים את הטלפון שלי בצד, כי אני יודעת שהוא מסיח את הדעת'".
העצה שלה: כל מה שצריך זה חמש דקות של זמן PNP ביום, כדי שהצאצאים שלכן ירגישו את האפקט שלהן ובתמורה, תחושות החיבור ביניכם יגדלו. "חמש דקות בלי הטלפון, הצטרפו לילד שלכן בעולם שלו, אני מבטיחה לכן, כשתגידו לו בהמשך 'היי, הגיע הזמן לאמבטיה', הוא יקשיב לכן".
עם כל הכבוד לד"ר (ויש לנו הרבה כבוד), 5 דקות הן רק טיפה מן הים. שעה בלי הטלפון? זה כבר נשמע כיעיל יותר, אבל היי, אנחנו לא שופטות. אפשר להתחיל מחמש ולעלות בהדרגה.
אני, בכל מקרה, הלכתי להטמין את הנייד באחת ממגירות המטבח. גם להיות אמא משופרת וגם לקבל ילד צייתן? לא אפספס הזדמנות פז שכזו.