ילדים
הם הלכו לישון עם ציפייה שיא למסיבת הסידור או לטיול השנתי, וקמו אל מציאות שבה כל התוכניות נמחקו ברגע אחד של אזעקה. השבירה החדה הזו של השגרה מציפה אצלם פחדים ישנים ומשקעים מסבבים קודמים, שגורמים גם לילדים הרגועים ביותר לאבד את הצפון. כך אפשר להפוך את המשבר לרגע מחזק (מאמע, הורות)
הדקות חולפות, האוטובוס אוטוטו בתחנה, והוא שוב נשכב על הרצפה עם גרב אחת ביד. זה לא 'דווקא', זו זעקה שאין לה מילים. הצצה לרגעים מורטי העצבים של הבוקר, והמדריך המעשי שיעזור לכם להחליף את הצעקות והלחץ בטקטיקה חכמה, שמחזירה את השקט לבית עוד לפני שיוצאים מהדלת (מאמע)
השבוע מצאתי את עצמי מנהלת שתי שיחות מקבילות בשער הגן, שהרגישו כאילו נלקחו משני יקומים שונים. אמא אחת קיבלה "ד"ש מלאכי" על ילדה נינוחה שמתפרקת לה בבית, והשנייה אספה רשימת תקלות על ילד שדווקא אצלה הוא שקט ורגוע. שתיהן הסתכלו עליי באותן עיניים שואלות: "מה לא בסדר אצלי?" (מאמע, חינוך ילדים)
הם חוזרים מהחיידר או מבית הספר עם עיניים נוצצות ומשפט אחד שמרעיד לנו את הכיס: "אמא, לכולם כבר יש". בתקופה הזו של תחילת עונה, כשהכיסים עוד מתאוששים מהוצאות הפסח והחופש הגדול כבר מציץ מהפינה, הלחץ החברתי הזה פוגש אותנו בנקודה הכי רגישה אנחנו נקרעים בין הרצון להעניק לבין המציאות הכלכלית והחינוכית, כשמאחורי כל בקשה מסתתר פחד אחד גדול: הבושה שבלבד (הורות, מאמע)
הלב שלך צונח כשאת רואה אותו מהצד, עומד בשולי המגרש בזמן שכולם מסתערים על הכדור, והמבט שלו בעיקר מחפש דרך פנימה. את רוצה לרוץ אליו, להפוך שולחנות במזכירות או פשוט לחבק אותו חזק, אבל רגע לפני שאת מתערבת – יש טעות אחת קריטית שרוב האמהות עושות. הנה הכלים שיהפכו אותו מהילד השקוף בהפסקה לזה שכולם רוצים לשחק איתו, בלי שתוציאי מילה אחת מהפה (מאמע)
במשך שנים חייתי עם סרגל ביד, מודדת מפלסי שוקו ומילימטרים של חביתה רק כדי לא לשמוע את הצרחה "זה לא פייר", עד שהבנתי שהמרדף הזה אחרי הצדק הוא בדיוק מה שהורס את האווירה בבית והנה הסיבה שבגללה זרקתי את הסרגל מהחלון, ואיך דווקא ה"חוסר שוויון" החזיר לנו את השפיות לבית (מאמע)
תמיד חלמתי להיות האמא הזו, שמגיעה לשבת עם קינוחים בשלוש שכבות ובית שמריח כמו קונדיטוריית בוטיק. בשבוע שעבר זה כמעט קרה: כבר דמיינתי את כדורי השוקולד במילוי נוגט, המצופים בקרוקנט, מונחים בגאווה על שולחן השבת. אבל אז הבטתי בשעון, הבטתי בעיניים של הילדים שלי, והבנתי שמשהו פה עומד להישבר - וזה לא השוקולד. באותו רגע גנזתי את החלום על הנוגט, ובחרתי במשהו מתוק הרבה יותר (מאמע, הורות)
זה מתחיל בנקישה קלה של משחק על הרצפה, עובר ל"שלי!" צורמני, ומסתיים בדרמה שדורשת התערבות של האו"ם לפחות. "היא לקחה לי!", "זה לא נכון, זה שלי!", "אמאאא, היא נשמה עליי בכוונה!", ואת בכלל רק מנסה להבין איפה נעלמה הגרב השנייה של הכביסה. פתאום את מוצאת את עצמך בתפקיד השופטת העליונה, מחלקת "תחזיר לה" ו"תבקשי סליחה" כאילו את מנהלת פה את האג הארצי. האמת היא, שהילדים שלכם לא מחפשים צדק, הם מחפשים מנצח והגיע הזמן שתתפטרי מהתפקיד ותעבירי להם את המושכות (מאמע)
הוא מתחפר בפוך, אתם כבר על סף ייאוש, והשעון המעורר הפך לאויב המשפחה: למה באמת כל כך קשה להם לקום הפעם? הנוסחה הרגשית שתהפוך את המאבק בחדר הילדים לעוגן של ביטחון, ואת השגרה המתישה לנס שחיכיתם לו (מאמע)
המקרר מבריק, המטבח כבר "סטרילי", ואז הדלת נפתחת והלב שלך מחסיר פעימה: האם אפשר לעבור את היומיים האחרונים בלי להפוך לשוטרת פירורים? הגילוי המפתיע שיהפוך את הילדים לשותפים לשמירה על הניקיון במקום לאיום הכי גדול עליו (מאמע)
האזינו | כיכר FM
נשק יום הדין של איראן בים האדום, ואיך בן 13 מרוויח יותר מכולנו בחופשת הפסח?
כיכר השבת|
איך תשפיע סגירת מצרי באב אל-מנדב על יוקר המחיה שלנו? האם הקואליציה העולמית מסוגלת לעצור את האיום החות'י? מה ההבדל הקריטי בין מצרי הורמוז לבאב אל-מנדב? ואיך נער בן 13 הופך את חופשת הפסח לעסק רווחי של 100 שקלים ביום? אלי גוטהלף מארח את המומחה למזרח התיכון נועם בנעט ואת הנער מאיר עשור, לתכנית מרתקת. (כיכר FM)
בין אדי האקונומיקה לילד שמושך בשולי החצאית, עמדתי במרכז המטבח והרגשתי שהנשימה שלי נגמרת. המבט שלו, המחפש רגע אחד של יחס בתוך ים הבלגן והניקיונות, גרם לי להבין שהשנה משהו חייב להשתנות. הבנתי שהחירות האמיתית שלי לא מחכה מאחורי ארון נקי, אלא במקום שבכלל שכחתי לבדוק (מאמע)
כשהיינו ילדים, יום חופש פתאומי היה נס של פעם בעשור שדרש תפילה לשלג וקצת מזל; היום, חוסר הוודאות הוא הדייר הקבוע בבית שלנו, ואזעקה או הודעה אחת בבוקר בבוקר הופכת את השגרה למגרש משחקים של אלתורים וסימני שאלה (מאמע)
ש
בין כיפת ברזל לרגשות אשם:
למה ככל שאנחנו "רודפות" אחרי אווירה טובה, היא רק מתרחקת?
בתיה וגשל - מנחת הורים|מקודם
הבוקר התחיל במריבות, הצהריים הרגישו כמו משקולת והלילה הגיע עם שוט של רגשות אשם. בתיה וגשל, מפתחת מודל התשתית הרגשית, בטור מיוחד על הפרדוקס של ההורות: למה כשאנחנו מפסיקות "לשלוט" באווירה, הילדים פתאום מתחילים לשתף פעולה – ואיך עוברים משיעבוד למטרה לעשייה שמשמחת באמת (הורות)
הקירות כבר מזמן סוגרים עליכם, הבמבה הפכה לחלק מעיצוב הבית, והניסיון לנקות לפסח תוך כדי עבודה מרגיש כמו לנסות לייבש את הים עם כפית. בואי נניח לרגע את רגשות האשם בצד: את לא אמורה להיות גם גננת, גם עובדת מצטיינת וגם "אשת חיל" עם סמרטוט ביד באותו זמן | הנה הדרך להפוך את הטיפוס על הקירות למשימה אסטרטגית שמשאירה אותך מחוץ לתמונה ונותנת לך את השקט שאת כל כך חייבת (בית, מאמע)
המלחמה בחוץ, הילדים משתעממים בבית, ואתם רק מחפשים דרך להעביר עוד שעה בלי מסכים ובלי לאבד את זה. רוצים להיכנס למטבח אבל מפחדים מהרגע שבו הקמח יכסה את הרצפה והסבלנות תיגמר? אספנו 5 כללים פשוטים שיהפכו את הבלגן לרגע הכי מרגיע של היום (מאמע)
שוב זה קורה: המטבח הפך למשרד, הסלון לגן ילדים, ואנחנו לכודים בתמרון בלתי אפשרי בין מיילים דחופים לאזעקות וילדים שדורשים את שלהם. זה מרגיש כמו קורונה על סטרואידים, אבל הפעם המציאות מורכבת בהרבה והציפיות מאיתנו רק עולות. הנה איך שוברים את המעגל הזה, מצליחים לעבוד באמת, ומשאירים את השפיות המשפחתית בחיים (הורות)
שוב האזעקה הזאת שתופסת אותנו באמצע הכל, והלב שצונח יחד עם הילדים אל תוך חדר הממ"ד. אבל בתוך כל הבלבול, יש לנו כוח לשנות את האווירה ולהפוך את הדקות המתוחות האלו למשהו אחר לגמרי | הנה כמה דרכים פשוטות להחליף את הלחץ בביטחון, ואולי אפילו להצליח לחייך קצת בתוך הממ"ד (מאמע)
דווקא כשהתחפושת מאיימת להישאר על הקולב, זה הזמן שלנו לגלות שאת האור של פורים אי אפשר לכבות - גם לא בחדר מדרגות מוגן. בואי לגלות איך הופכים את דמעות האכזבה לחיוך של ניצחון, עם חגיגה שתחזק להם את הלב ותזכיר לכולנו ש"הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל" (מאמע)
כל הזכויות שמורות לכיכר השבת בע״מ