גבול מדינת ישראל נפרס לצד ארבע מדינות: ירדן, מצרים, סוריה ולבנון. מלבדם יש גם את רצועת עזה שבשליטת חמאס, ואזורים ביהודה ושומרון אשר חלקם בשליטת הרשות הפלסטינית וחלקם בשליטה משותפת. חוץ מהגבולות היבשתיים, יש גם גבולות ימיים עם לבנון ומצרים, בים התיכון, בים המלח ובים סוף.
בפרק החמישי בסדרת "משה מנס בודק את הגבולות", הגיע כתבנו עד גבול לבנון, אל המקום שמוקף באויב המסוכן ביותר.
- ביקור בגבול סוריה: 'נוהל חמין' והעיניים של המדינה
- ביקור בגבול ירדן; האתגר שמתעתע והאיום הכפול
- ביקור בגבול עזה; המוצב הקדמי עם הכוח הקטלני
- ביקור בגבול מצרים; הברחות, מחבלים והזדמנויות
"אם יש גן עדן ככה הוא נראה, אם יש גיהנום ככה הוא מרגיש", כותב 'רון לשם' בספרו על מוצב הבופור, ואחנו שיודעים שיש גן עדן ויש גיהנום יצאנו לבדוק את ההשוואה. מה כל כך מפחיד ומדהים במקום ההוא?
אנחנו נוסעים לסיור במוצב נרקיס, המשקיף אל מדינת לבנון, וממנו ניתן להבחין במוצב הבופור שנמצא מרחק כמה קילומטרים ספורים, כאשר כעת יושבים בו לוחמי החיזבאללה, אחד מארגוני הטרור המסוכנים ביותר.
המוצב נמצא בגבול הכי צפוני במדינת ישראל. בשפיץ של אצבע הגליל, הנקרא כך מפני שהוא מוקף ב-270 מעלות במדינת אויב. פגשנו לשיחה את המפקד סרן אמיר אדר. שאלנו על השירות במקום, על הטנקים, התצפיות והגבולות. וגם, על תחושת השליחות ועל משמעת - למה מי שלא מצחצח נעלים הוא רוצח ומדוע כל בוקר הוא קם עם המחשבה שהיום הולך להיות פיגוע?
יצוין כי הצילומים נערכו לפני תקופה, אך מאילוצים שונים רק עכשיו הם מתפרסמים - בנוסף לעובדה שאגף ביטחון המידע צנזר חלקים מהתיעוד.
הצגת כל התגובות