כולנו רוצים להשיג משהו: לפתוח עסק מוצלח, לרזות, לכתוב ספר וכו'. הצבת יעדים ברורים נראית לנו הדבר הנכון ביותר לעשות בתחילת הדרך: להגיע להיקף מסחר של מיליון ₪ בשנה, להשיל 20 ק"ג, לחתום על חוזה עם המו"ל. אז איך קורה שבמקרים רבים הצבת יעד ברור לא רק לא עוזרת לנו, אלא אפילו מרחיקה אותנו מהחלום?
ראשית, בואו נראה את החסרונות המובהקים של שיטת הצבת יעדים.
אנחנו חיים בעתיד ומפסידים את ההווה. כשאנחנו מתמקדים ביעד שלנו, אנחנו משדרים לעצמנו שכרגע אנחנו לא מספיק טובים או שהחיים שלנו לא מספיק טובים. אנחנו כביכול אומרים לעצמנו שנהיה מאושרים רק כשנגיע אל היעד. במילים אחרות אנחנו מפסידים את החיים שלנו במרדף אחרי חלומות, בלי שאנחנו יכולים להיות בטוחים באמת שהמטרות הללו יהפכו אותנו למאושרים יותר.
היעדים האלה מלחיצים ומתסכלים אותנו. ככל שהמטרה גדולה ורצינית יותר, כך אנחנו מפחדים יותר. אנחנו מתחילים לחשוש שלא נצליח, אנחנו כועסים על עצמנו שאנחנו לא עושים מספיק כדי להגיע אל היעד. ולפעמים אנחנו אפילו זונחים את הרעיון כולו כשמבינים שהיקף העבודה שצפויה לנו גדול מדי.
ליעדים אין עתיד. כשאנחנו מציבים לעצמנו יעדים, אנחנו לא חושבים כל כך על היום למחרת. מה יהיה אחרי שנגיע למטרה? הירידה הדרסטית במוטיבציה עלולה להיות דומה לכיבוי אורות אחרי הצגה מוצלחת. אך בניגוד להצגה שיש לה סוף, בחיים עלינו לשמר את התוצאות שלנו. בהעדר מוטיבציה נתקשה מאוד לשמור על התוצאות ולהמשיך לעבוד באותו קצב.
היעדים מאלצים אותנו לחזות את העתיד. היעדים דורשים מאתנו לקבוע מראש לאן נגיע ומתי, בלי להתחשב בנסיבות וקשיים שאנחנו עלולים להיתקל בהם.
האם קיים פתרון לבעייתיות שבהצבת יעדים? אכן כך. האלטרנטיבה להצבת יעדים היא פעילות שיטתית. היקף המסחר של מיליון ש"ח הוא היעד, אבל השיטה של בעל העסק היא שיווק ומכירות. משקל של 70 ק"ג הוא היעד, השיטה היא דיאטה ואימוני כושר. הוצאת הספר לאור היא היעד, השיטה היא כתיבת 3 עמודים ביום. ואם אנחנו מתמקדים בשיטה ולא ביעד עצמו, החיים שלנו עשויים להראות הרבה יותר פשוטים וברורים.
ההתמקדות בשיטה ולא ביעד מאפשרת ליהנות מהצלחה כל יום ולא רק יום אחד בסוף התקופה.
פעילות עקבית ושיטתית מבוססת על צעדים קטנים והם מתוך הגדרה מלחיצים אותנו הרבה פחות מאשר היקף העבודה הכולל.
דבקות בשיטה ולא ביעד מאפשרת לנו לשמור על הדרך כל עוד נהיה מרוצים מתוצאות הביניים, ולא תשאיר אותנו ללא מוטיבציה ביום מן הימים.
דבקות בשיטה מאפשרת הרבה יותר גמישות בהתאם לנסיבות. כך למשל, מי שהחליט להקפיד על אורח חיים בריא יוותר על האימון ביום שהוא לא מרגיש טוב כדי לא לפגוע בבריאות. ואילו מי שהחליט לרזות בכל מחיר דווקא יכריח את עצמו להתאמן ויסתכן בסיבוכים, או שיוותר על האימון ויחזור הביתה במצב רוח נורא בגלל "החולשה" שלו.
והיתרון החשוב ביותר: פעילות שיטתית אכן מביאה להצלחה.
הצגת כל התגובות