פעם וזה היה לא מזמן
אמרו שהנה אצלנו זה לא קורה
כי אנחנו מחוסנים נגדה
לא באמת כי קיבלנו
אלא מתוך מי שאנחנו
והאמת לא הייתה הבנה ברורה
אבל מול השאר ידענו שאנחנו חזקים
אבל ואז היא החליטה שדי לה והנה גם אנחנו בשבילה
כשדה מוקשים
כאש בשדה קוצים
כבר לא מיוחדים
כבר לא רק- חולים
אלא הנה מובדלים מהחיים
ועוד אחד קיבל
ועוד אחד נופל
וזה החבר וההוא השכן
ואין אחד שלא מכיר
וסביב הכל תפילות, תעניות וקבלות.
והראשים מורים והפחות מצייתים
ובעצם לא כולם כי יש שדעתם בעיני עצמם
והכעס גובר והשנאה מתעצמת ומולה האחדות מקננת
ומשדרים את אלו שלא
ומראים את אותם שטרם ואולי כלל לא
וכבר חצתה גבולות ועברה מינים
ושילבה דתות והוסיפה גילאים
ומי שלא נזהר ולעצמו לא דואג
היא אותו תדאג לבודד
ואם יקבל קצת ממנה יותר מדי
וישיב לבוראו אז וודאי
כיצד ייפרדו הם ממנו
בריחוק, בכאב חד, בעין דומעת, בנפש פצועה
בלי יכולת לגעת ובלב מדמם
ואם רק תשכיל אותנו לדעת
ואם נדע איך לנצל
ובשמו שכבר נאמר זה אך הזמן
את הכעס לנטרל
הטינה תעלם
את הענווה לאמץ
כף זכות זו המידה
ובה יותר מדי זה לא נורא
ועוד סייג ועוד איסור כי בה רוצים להילחם
ובל נשכח שהכיוון הוא
להתפלל, לכוון.
הצגת כל התגובות