מה נשתנה מכל הלילות
שאלת השאלות
שכבר כמה שבועות
שואלים אותה ומקווים לתשובות אחרות
והנה הלילה שבכל שנה לא פוסחים ובו מעודדים את הקטנים
אך מזה כמה לילות ויותר
שואלים הגדולים
ומענה לה לא מקבלים
והעיניים נשואות יותר מתמיד
והקבלה והשינוי בתוך הכאוס מקבלים
עוצמה ידע וחוסר וודאות
אך עם רצון לעצמאות
של הכלה מול בוראה
של הבן הזועק מול אביו
של הבנת הענשה מול האהבה
של עבודה מיראה תוך נגיעה
בפשטות, בטוהר בחוסר המעש
והאין סוף נשאר לסוף הנראה
והטמא לטהור לא ייראה
והשאלה כהיא מרחפת מעל
והזעקה לליטוף ובחיבוק עז
אם רק ירגיש אותו מעל
אם רק יבוא לקראת
המענה נמצא והוא ישנו
והעולל והפעוט ישא עינו
ואותו שאחר ישא ליותר
וירצה וישאף ויחפש בנותר
והבית כנחרב וניוושעה באחד
ומה נשתנה לא נדע אך בלבנו ניגע
ונסב יחד אל אותה הנקודה
ואך הרוב יהא מאותה הסיבה
שהכלל לא יוכל
והאחד ייאלץ
כמה מנסים לא להיות לרועץ
נותנים ומגישים וממשיכים ודואגים
פה ושם הופכים את הלא נראים לחשובים
והתוהו קיים וזה שיעלה באש לא יישרף
כי יש שינוי ודינו בטיט או בדם
והיא רושמת ועדיין בתוקף
והזמן עובר והשעה שוממה
והשאלה בעינה עדיין נותרה
כי מה בה נשתנה אתה והוא תוהים
ונלגום ארבעה כבכל השנים
ונספר ונגדיל על אותה היציאה
מעול ועבודה לחירות וגאולה
כזו שעדיין לה כה מצפים
והמושיע בדרכו הם אלו שרומזים
ואף הארבעה מרגיש לעכשיו
כמו אלו הפרוזים ובכל מצב
נשאל נשתה ולאליהו נשאיר
וודאי נעשה זאת ובכל מחיר
כי מזה אלפים של שנים
אנו תרים ותוהים
עושים רצון בוראם
ומתפללים
שעבור מה נשתנה תהא מתמיד
התשובה האחת לה חיכינו
הקטן ,הגדול יתרגשו ויגידו
היא כבר לא איתנו
ונדע זהו הסבל ,ההיא האחת
נאמר לה לכי כלא באת
והיא תברח כי נרפה
והעבדות תעלם ולא תהיה
כי הבנו שהוא ואין בלתו האחד
לחירות פנימית ולאחדות
יהא כתמיד יחיד ומיוחד
ושמע ישראל נאמר ללא צער
אך כהודיה
וכך נענינו על מה נשתנה.
ודיינו ששוב ועוד לא
לא תשוב היא נעלמה.