הרמזור שיאפשר / דפנה קורץ

(צילום: שאטרסטוק)

באדום עוצרים, בירוק נוסעים.

כללים פשוטים וכל כך ברורים.

ובאמצע, בכתום, מתכוננים מתכננים יודעים לקראת מה נוסעים.

באדום עוצרים כולם כאחד,

ומי שמפר ייעצר באחד.

בירוק זה יזרום בבהירות בפשטות, וכך יחזור על עצמו כל כלל הזהירות.

ובאדום כזה שכבר לא ברור,

כי הרי מובהק בוהק הוא בבירור,

מנסים להופכו לכזה שממנו מתכוננים ואולי אף לזה שבו נוסעים,

כי ירוק הוא הכי בטוח, ובאמצע התווך בין האסור למותר בין אפשר לאי אפשר בין יכול למסוגל,

זהו אותו האחד שאצל כולם הוא כה ברור וכאן במקרה הוא מטושטש,

עליו מתווכחים דרכו מתעקשים,

יהא ייתכן בוהק ממנו ייעלם

לא ניתן כך אומרים לא נאפשר שוב לאחור

ניסע רוצים קדימה בגאון

בואו נבדוק עצמנו מציעים

ופותחים השערים שבהם כולנו ניהיה ירוקים

ולוקחים או לא בחשבון שפתאום

בהם יהיו כאלו שעד כה לא הרגישו אך לפתע חיובי ייהפכו

ואולי חבל ולא נכון להחליף האדום בירוק כי אז יהיה הוא בוהק אף מרחוק

נתבלבל לא נדע

נשתמש בו במכחול

ואולי נצבע באחד כזה טהור

צבע פשוט צבע אמיתי ונאור

צבע כזה שיאפשר בהירות לכל

לא ברור הוא והיכן אותו הרמזור

שיאפשר לנסוע בבטחה לעבור

נוסיף נעדכן נמדוד נתכנן

ואולי אז לא כך נעלם

ובל נשכח שעם כל הרצון וההתעסקות

רק הוא שם יאפשר בעצמו, אמן.