אריה דרעי בשיחה לט' באב: הלילה שראיתי את מרן מתייפח

"זכינו בדור הזה שהיה אתנו מרן גדול ישראל, רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל. אני זכיתי במיוחד שמגיל נערות זכיתי לגדול על ידו, להיות על ידו, במשך עשרות שנים. היום בט' באב, שמענו את הקינות בבית הכנסת, נזכרתי בשנים שזכינו להיות בט' באב.

"אני זוכר עוד כבחור בישיבת 'חברון', קשה לבחור בשיא השמחה להבין על מה בוכים בט' באב, זה כבר בין הזמנים, הישיבות ריקות לגמרי, לא נמצאים בישיבה. בפעם הראשונה שהייתי אצל מרן, קבעתי אתו ביחד עם בנו הגאון רבי דוד יוסף, שאנחנו נשב נלמד חברותא עם מרן, בליל ט' באב, את הגמרות שמדברות על החורבן, בשבילי זה היה 'ללמוד עם הרב עובדיה', לא הבנתי את זה כבחור צעיר.

"אני זוכר שהגעתי לבית ברחוב ז'בוטינסקי, אני רואה את מרן יושב על הרצפה, ואני מכיר את מרן מלא שמחה, אבל אני רואה את מרן יושב בוכה. בשבילי זה היה טראומה, לא הבנתי, לא העליתי על דעתי שזה על ט' באב, עד כדי כך הייתי מנותק, ואז מרן בבכיות הסביר לנו מה זה חורבן הבית.

"מרן הסביר לנו מה זה חורבן הבית, מה אנחנו מספידים היום, מה קורה שאין בית המקדש, איזה ברכה ושפע, מה קורה שאין קרבנות לכפר על העוונות, חסר שלמות בעולם, חסר שלום בעולם. את כל הסביר לנו מרן, והכל בבכי ואנחות.

"אני לא אשכח את זה בחיים, בשבילי זו היית חוויה מדהימה, להבין סוף סוף מה זה יראת שמיים, מה זה גדולי ישראל, מה זה מרן, מה זה הגלות, הכל.

"אך אנחנו חייבים להתייחס לחורבן, באמת ובתמים, לא רק מליצה ופרושים של האגדה. אנחנו לא מבינים כמה זה חסר לנו, מה אנחנו מספידים שבית המקדש לא נבנה. עם כל השפע שיש לנו, עדיין זה כאין וכאפס לעומת שלמות של עם ישראל, כשבית המקדש כים.

"הגאון מוילנא כותב 'ביום שחרב בית המקדש ונסתלקה השכינה נסתלקה רוחנו, והרי אנחנו נחשבים כגוף בלי נשמה. ומה שגלינו מארצנו היא נטילת גופנו לקבר, ומה שאומות העולם נוגסים בנו - היא אכילת בשרינו. בתחילה עוד נשארו באנו העצמות בגופנו - הישיבות הגדולות שהיו בבבל, אחר כך נתפזרו העצמות, הגם שעדיין היו קיימות - אלו תלמידי חכמים שהיו בישראל, עד שנרקבו העצמות ולא נשאר מאתנו אלא תרווד רקב ו שחה לעפר נפשנו.

"'ואין תקוותינו אלא תחיית המתים, כמו שכתוב 'התנערי מעפר קומי', והדבר מבהיל עד עמקי הנפש, מצבנו כיום לעומת ימי הפאר ללא טוב אלא מאיגרא רמא לתרווד רקב מהמת'. זה אומר הגאון מוילנא. ה' ירחם, לתאר את המצב בלי בית המקדש.

"כמה אנחנו צריכים היום, יום ט' באב, אין ספק כשאנחנו מתאבלים ומראים להקב"ה שזה כואב לנו, אף אחד לא מכין בסדר היום שלו שיבנה בית המקדש, כל אחד מתכנן את החופש, אין בכלל תוכנית של משיח, שכחנו מזה. וזה למעשה יום ט' באב, זה המטרה של ט' באב, לא להתאבל על מה שהיה אלא על מה שקורה עכשיו".