חז"ל מלמדים אותנו כי בית המקדש השני - עליו אנו אבלים בימים אלו - נחרב בעוון שנאת חינם. ולכן חובתנו בימים אלו היא לתקן את הפגם הזה, עלינו להבין מהי אותה 'שנאת חינם' שעלינו לעקור מתוכינו?
מקובל לומר כי התיקון ל'שנאת חינם' הוא 'אהבת חינם'. אך למרבה האירוניה, אין מושג כזה! במקורות היהדות לא תמצאו את הביטוי הזה!
מתפלאים? ובכן, אנו מצווים לאהוב את הזולת, כמו שכתוב בתורה 'ואהבת לרעך כמוך', אנו מצווים לאהוב כל יהודי הוא באשר הוא שם. אך אהבה זו ממש איננה 'חינם'... היא בעלת סיבה משמעותית ביותר, היא בעלת ערך תוכן ומשמעות אדירים. כי אם הוא יהודי, הרי הוא בנו של הקב"ה, והוא חביב עליו יתברך, וכי זו אינה סיבה מספקת כדי לאהוב אותו? כדי לדאוג לו לכל צרכיו? הלא הוא בן של מלך, ולא זו בלבד אלא שהמלך הזה הוא גם אבא שלי! הבה נתבונן, שני אחים, בני של מלך, אין להם סיבה לאהוב אד את זולתו ולדאוג לו עד בלי די? וכך מבסס הרמב"ם (הלכות מתנות עניים פרק י') את המושג הידוע כי "כל ישראל אחים", מתוך דברי הפסוק "בנים אתם לה' אלוקיכם", כי אם אנו כולנו בני אב אחד, הקדוש ברוך הוא, אם כן אנחנו כולנו אחים! ומסיים הרמב"ם את דבריו במשפט מרגש ורב משמעות: "ואם לא ירחם האח על האח, מי ירחם עליו"?!...
הנה אנו למדים כי אך טבעי הוא לאהוב כל יהודי כמו אח ממש! בלי מחיר, בלי לקבל תמורה ולא מתוך מחשבה להשיג מכך משהו. לאהוב אותו גם כשקשה וכשלא נוח, וגם כשאתה לא בדיוק מתחבר אליו ואל סגנון חייו. לא קשה להיות חבר וידיד למי שחושב כמוך, זו פחות חוכמה. המצווה היא לאהוב את השני, גם כשהוא חושב אחרת ממך, והרי כבר שנינו כי "אין דעותיהם של בני האדם שוות", ובכל זאת, נצטווינו במצווה של "ואהבת לרעך כמוך", כמו שאתה אוהב את עצמך ללא תנאים וללא מגבלות, כך יש לאהוב את הזולת.
כלפי מה הדברים אמורים? בימים אלו הארץ רועשת, ימי הבחירות מטבעם הם ימים לא קלים בכל הנושא של "בין אדם לחבירו". מטענים כבדים מושלכים אחד על השני, בוץ סמיך ניתז לכל עבר ושלדים מוצאים מהארונות, חרב איש ברעהו. על זה בדיוק חרב בית המקדש, וחבל שבימים אלו אנחנו לא משכילים לתקן בדיוק את הנקודה שבגינה הוא חרב.
ובכל זאת, הבה נסנגר על עם ישראל. הם לא באמת שונאים אחד את השני, הם שבויים באוירה הפוליטית. פוליטית בשעה הזו שווה להם וכדאי להם לנגח את השני ולדבר בו סרה. רגע אחרי הבחירות הם יחבקו זה את זה וישלבו ידיים. הבה נקווה שזה אכן יהיה כך.
• • •
זה לעומת זה, השבוע יצא לאור חלק זעום מסיפורי אהבת ישראל מלשכתו של סגן שר הבריאות הרב יעקב ליצמן. ייאמר ברורות, אין אני בא לשפוט מעשים, כי לא שופט ולא חוקר אני. כיהודי פשוט וכאזרח ישראלי נדהמתי על מה נזעקו 'שוחרי הצדק בישראל': השר ליצמן ולשכתו עזרו ליהודים!
העולם מלא בתככים ואנשים שמנסים לגנוב את המדינה / הבריות / הארגונים וכו'. האם זו סיבה לקמוץ את היד, לסגור את הדלת ואת הלב ולא לעזור לשני? האם הסיבה שמסתובבים בינינו גם שרלטנים שאולי לא מגיע להם הטבות, האם בגלל זה נסגור את 'קבלת הקהל', עד שנמגר את התופעה? כמה אנשים ימותו חלילה אם נמתין עד שנבדוק בציציותיהם של כל קשי היום שמתחננים לעזרה דחופה?
עדיף לעזור גם למי שלא מגיע לו בדיוק, עדיף לעזור גם למי שלא ראוי לעזרה, מאשר להקשיח עמדות ולא לעזור לאף אחד עד לבדיקה מדעית של כל מבקשי העזרה! אם אנחנו נבדוק בציציותיו של המבקש הוא עלול לנפוח את נשמתו חלילה בינתיים. ומה האלטנרטיבה? שליצמן היה מודיע כי הוא לא עוזר יותר לאף אדם והלשכה לפניות הציבור סוגרת את שעריה?! האם זה עדיף?
אנשי הלשכה של השר ליצמן, וביניהם הרב חיים יוסטמן, הרב מוטי בבצ'יק, הרב אבי דז'דק – הם בעיניי הסמל של "אהבת ישראל". כל פנייה וכל בקשה, כל תלונה וכל קובלנה – מטופלת במלוא תשומת הלב, כאילו זה היה תיק אישי שלהם. בעיניי, וללא ידיעה משפטית וללא התערבות, הם ראוים וזכאים ביותר לכותרת של "אהבת ישראל".
• • •
אם אין בנו אהבת ישראל, אם עדיין לא סיגלנו לעצמנו לאהוב את השני ללא תנאי, לקבל אותו כמו שהוא, מבלי לבדוק אם הוא זכאי ומגיע לו, הרי שאנחנו עדיין לוקים בשנאת חינם.
הכתוב אומר "ציון במשפט תיפדה ושביה בצדקה". צדקה זה כשנותנים לשני גם כשאולי לא מגיע לו. זה מתנת חינם, ללא חשבונות. כשאדם נותן צדקה, הוא לא חושב על תמורה כי לעני מולו אין מה להשיב לו, זו אהבת ישראל אמיתית, שאינו מצפה האדם לתשלום גמול על אהבתו ונתינת ליבו.
הבה נסגל לעצמנו מידת אהבת ישראל אמיתית, לאהוב את השני, לכבד אותו ואת דעתו ותכונותיו, גם הוא אינו בסגנון ובטעם האישי שלי, ויהיו התנהגויות אלו אבנים בבניין בית המקדש ההולך ונבנה בימים אלו בע"ה.
שבת שלום
הצגת כל התגובות