כשילדים אשכנזים לא יתקבלו למוסד ספרדי

(צילום: עמירן דביר)

1:

בתקופה המטורללת שאנחנו נמצאים, כשכל יום שעובר הפלונטר משתדרג לגבהים שטרם נראו במחוזותינו, כשלא מוצאים הגיון להתרחשויות, שם אני מוצא את השלווה שלי, בתקופה כזאת אני רגוע במקסימום כי ברור לי שהקב״ה בלבד מושך בחוטים ויש לו תוכנית.

כך הרגשתי כשנבחר טרמפ ,גם כשהבנתי שלא מצליחים להרכיב ממשלה בסיבוב הראשון הרגשתי את זה, ההרגשה התגברה לאחר שבסיבוב שני גם לא הצליחו, ובמצב של היום אני כבר בטוח ורגוע במיליון אחוז שאנחנו בידיים של אבאל׳ה כי אחרת אין שום הסבר הגיוני למה שקורה.

שלא נדבר על זה שגורלו (הפוליטי) של עם ישראל תלוי (לכאורה) כבר בפעם השלישית בנציגים שהיו אמורים לייצג כל דבר אחר העיקר לא את העם היהודי (ליברמן).

כל יום שעובר, כל ספין, כל שינוי פתאומי בלתי מוסבר גורם לי להרגיש שהכל מכוון מלמעלה והאמת שזאת הרגשה הכי רגועה שיש. יודע אני שכל מה שנראה בלתי הגיוני בעליל, הוא בעצם מהלך מכוון מלמעלה.

2:

בתחילת פרשת שמות כתוב: ״וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא״.

הגמרא בברכות (נה.) אומרת ״א״ר חמא ב״ר חנינא, מפני מה מת יוסף קודם לאחיו מפני שהנהיג עצמו ברבנות״

אם תשאלו מי אמר שמת קודם לאחיו, רש״י שם מסביר שמזה שכתוב וימת יוסף וכל אחיו רואים שמת לפניהם (בסוף פרשת ויחי כבר כתוב שמת יוסף ולמה צריך לכתוב שוב, אלא להגיד שמת לפניהם) ואכן יוסף מת בן 110, ושאר אחיו 120 (או יותר).

ואם תשאלו מדוע נענש יוסף בקיצור חייו בלפחות עשר שנים, איפה רואים שהנהיג עצמו ברבנות?

בפרקי דר״א מובא שנענש על עשר פעמים ששמע מאחיו את המשפט ״יעקב עבדיך אבינו״ (פעם אחת בסוף פרשת מקץ וארבע פעמים בתחילת פרשת ויגש) ולא אמר להם כלום. חמש פעמים שמע מהם וחמש פעמים מהמתורגמן, הרי שיוסף הצדיק נענש קשות על שהנהיג עצמו ברבנות (כלפי אחיו).

3:

לאחרונה שמענו על כמה מקרים מצערים מאד שהעידו על זלזול בבני עדות המזרח.

אני כאשכנזי אסלי מכל ארבעת הרוחות מרגיש צורך להעיר את תשומת הלב לנושא זה.

איך אפשר לזלזל בציבור כזה חשוב, שלנו (האשכנזים) יש עוד הרבה מה ללמוד מהם??

אני נמנע בכוונה מלפרט גם את המקרים המצערים וגם את רבים מהדברים שהם עולים עלינו ובהרבה.

אציין רק, שכשיבוא המשיח בקרוב ואי אלו דברים עשויים להשתנות, כי הרי יש דברים שרק המשיח יצליח לסדר, קחו בחשבון שייתכן מצב שדווקא לילדים האשכנזים יהיה קשה להתקבל למוסדות ספרדים.

4:

מפרשתנו אפשר ללמוד שאסור לסמוך על אף אומה אחרת גם אם נראה לכאורה שמלכם, נשיאם או ראש ממשלתם מאוהב בנו כבירח דבש.

הנה פרעה, שהיה אסיר תודה ליוסף על שהציל את מצרים, עשה אותו יד ימינו ואף התייחס לכל משפחתו ובמיוחד ליעקב כאחמי״ם, שינה לאחר דור את עורו והפך מאויב לשונא , ממארח לרודף.

גם לפי הדעה השנייה שזה לא אותו פרעה, הרי ברור שגם המלך החדש וכל עמו ידעו טוב מאד את ההיסטוריה החשובה של עמם ובכל זאת הפכו בדור אחד מאסירי תודה לאויבים קשים.

כך היה גם באיראן שביום אחד נהפכנו מאוהבים לאויבים, כך יכול לקרות בכל רגע נתון בכל מקום בעולם.

אז על מי כן אפשר לסמוך? למי כן להתפלל? למי כן להודות כל יום ? אתם יודעים כבר למי.

5:

לאורך כל ההיסטוריה אנו עדים על זכות נשים צדקניות שהצילו את עם ישראל.

גם בפרשנו אנו עדים למיילדות הצדקניות שפרה ופועה ( לפי דעה אחת היו אלה אשה ובתה, יוכבד ומרים ולפי דעה אחרת היו אלה כלה וחמותה, יוכבד ואלישבע - מחלוקת רב ושמואל במסכת סוטה דף י״א:) שפרעה קורא להן אליו לפגישה פרטית בשקט בלי שאף אחד ישמע או ידע.

פרעה היה עדיין במצב שפחד לצוות בפומבי להרוג בלידתם את הזכרים הנולדים בעם ישראל, לכן קרא להן אליו בשקט וציווה עליהן לעשות את זה בלי שאף אחד ידע ואף המליץ כיצד.

פרעה שחשש שהמיילדות לא יסכימו לרצוח נפש לימד אותן איך אפשר לזהות את מין הילוד לפני שיוצא מהבטן ואז להרוג אותו וללא שאמו היולדת תדע.

אם ראשו למטה הרי זה זכר ואם למעלה הרי נקבה.

אם כן ביקש מהן פרעה להרוג לפני שיוצא כל הראש אלא מיד בתחילת הלידה כשהראש רק מתחיל להראות, אם ראשו למטה להרוג את הילד בעודו בבטן וכך לא יעברו על נטילת נפש, כיוון שבני ישראל לא מצווין על העוברין ונטילת נפש הרי היא רק כשיוצא כל הראש.

(כמובן שדין זה הוא רק למ״ד שישראל קודם מתן תורה נחשבים ישראל, אך למאן דאמר שקודם מתן תורה נחשבים כמו בני נח, אסור ליטול נפש אפילו בבטן כי בני נח מצווין גם על העוברין)

והמיילדות הצדיקות כידוע סירבו, הסתכנו בחייהן, ובזכותן עם ישראל רבו ופרצו במאד מאד.

גם היום עם ישראל גודל ופורץ בזכות נשים צדקניות שלא מסתפקות בילד או שניים ומוסרות את כל חייהן בגידול עשרה ואף יותר ילדים צדיקים.

לא צריך לציין מאיזה ציבור נשים צדיקות אלה, מה שנשאר להודות להן שעם ישראל מתעצם וגדל בזכותן, בזכות נשים צדקניות 2020.

שבוע מקסים לכולם
עמירן דביר (הלוי)