1:
פרשת וישב מתחילה בקורות יעקב ובניו.
סוף סוף מגיע יעקב אל המנוחה והנחלה ומתיישב בחברון עיר אבותיו.
באותה תקופה יוסף בן שבע עשרה שנים ומתחבר יותר לבני השפחות, בלהה וזלפה.
עם שאר אחיו בני לאה, יוסף פחות מתחבר כי רואה בהם לטענתו פגמים בהתנהגות ואף מדווח עליהם לאביו.
יעקב אוהב את יוסף יותר מכל אחיו כיוון שנולד לו לעת זיקנתו והיה דומה לו מאד בקלסתר פניו.
יוסף גם היה חכם במיוחד וזכה ללמוד מיעקב את מה שיעקב למד בבית מדרשם של שם ועבר וכך הם בעצם נהיו חברותא על בסיס קבוע.
ידוע הדבר שיש קשר חזק מאד בין אנשים שלומדים חברותא על בסיס קבוע ובמיוחד שמדובר באב ובנו.
וזאת היתה כנראה הסיבה העיקרית בסופו של דבר לקשר המיוחד והאהבה הגדולה של יעקב לבנו יוסף.
בפרשת ״ויגש״ כתוב שכשמגיעים האחים לבשר ליעקב שעוד יוסף חי, הוא מסרב להאמין.
אך מילה אחת שהוא שומע מהם גורמת לו להאמין שאכן יוסף חי ואף גורמת לשמחה ולשכינה לחזור לשרות עליו.
וכך כתוב: (פרק מ״ה פסוק כ״ז) ״וירא את העגלות אשר שלח יוסף לשאת אותו, ותחי רוח יעקב אביהם״.
ה״עגלות״ היא מילת קוד שמסבירה לנו איזה מסר מיוחד שלח יוסף לאביו כדי להוכיח לו שהוא אכן יוסף ועודנו חי.
ה״עגלות״ הם רמז לסוגיית ״עגלה ערופה״ בהם עסקו יעקב ויוסף בטרם חטפו אותו אחיו.
יוסף בוחר לשלוח ליעקב את הדבר שהכי מקשר בינהם, דבר חשוב שהוא מעל הזמן, ששיכחה אינה יכולה לשלוט בו, ומהו? סוגייה בלימוד התורה הקדושה.
2:
יעקב עושה ליוסף, בנוסף לכתונת הרגילה שיש לו ולאחיו ,גם כתונת פסים מיוחדת מצמר משובח עם ריקמה צבעונית שאורכה עד קצה הידיים והרגליים.
נשאלת השאלה מדוע מספרת לנו התורה שהכתנת היתה עם פסים? מה כל כך חשוב לנו המידע הזה על צורת הכתונת?
ישנם מספר תשובות על שאלה זאת ואחת מהן היא שבמילה ״פסים״ טמון העתיד של יוסף.
האות פ׳ מרמזת על שמונים שנה שעתיד למלוך יוסף במצרים והמשך המילה ״סים״ היא בגימטריה מאה ועשר, לרמוז לנו מה יהיו שנות חייו של יוסף.
3:
״וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען״
המפרשים שואלים מדוע האריכות הזאת? הרי יודעים אנו שיצחק גר שם ולא יצא מעולם מארץ ישראל? אז אם זה ארץ מגורי אביו אז ברור שזה בארץ כנען.
ועוד, אם נלך קצת אחורה לפרשת ״וישלח״ כבר כתוב ״ויבוא יעקב אל יצחק אביו ממרא קרית ארבע היא חברון״, אז מדוע שוב לכתוב לנו את המידע הזה?
ומתרצים שיעקב בא לישב במנוחה כי עד עכשיו שלוותו לא היתה שלמה בגלל שתי מצוות חשובות שלא היה יכול לקיימם, מצוות כיבוד אב ומצוות ישוב ארץ ישראל.
ועכשיו כשהגיע לביתו של אביו בארץ ישראל סוף סוף יוכל לזכות לקיימם.
ולכן כתוב ״בארץ מגורי אביו״ - על כיבוד אב, ו״בארץ כנען״ - ישיבת ארץ ישראל.
רש״י הקדוש אומר ״ביקש יעקב לישב בשלווה קפץ עליו רוגזו של יוסף״, יעקב מגיע סוף סוף למקומו הקבוע ומבקש לחיות בשלווה, ראה את זה הקב״ה ושלח לו את הצרה עם יוסף.
ונשאלת השאלה, מה מפריע לקב״ה שהוא רוצה לשבת בשלווה? מה גרוע בזה? ועוד אחרי כל התלאות, הצרות והנדודים שעבר יעקב.
ועוד קשה, בפרשת ויחי כתוב ״ויחי יעקב בארץ מצריים שבע עשרה שנה״, וחז״ל אומרים שבשנים אלו הוא הרגיש מעין עולם הבא, ומדוע שם לא הפריע לקב״ה שהוא יושב ברוגע ובמנוחה? מדוע שם לא שלח לו הקב״ה צרה כלשהיא?
וצריך להבין גם על איזה שלווה מדובר, לכאורה יעקב רוצה לשבת בשקט וללמוד תורה, ואם כן מה הבעיה עם זה?
4:
רבנו אפריים מבעלי התוספות ואחריו עוד מפרשים מתרצים ש״וישב יעקב בארץ מגורי אביו״ במקום שהיה אביו גר רצה הוא להתישב.
יצחק הרגיש כגר בארץ ישראל ככתוב ״בארץ מגורי אביו״, ויעקב ביקש לשבת שם כתושב ולא כגר.
ועל זה הקפיד הקב״ה.
הרי ארץ ישראל שייכת עדיין לכנעני והפריזי ואסור היה ליעקב לשבת שם כתושב אלא כגר.
הקב״ה אמר במפורש בברית בין הבתרים ״ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה״, וממתי מתחילים לספור את הארבע מאות שנה? מלידתו של יצחק.
ואפילו שיצחק נמצא בארץ ישראל, אבל עדיין לא הגיע הזמן לשבת שם כתושב אלא כגר, זאת היתה הטענה של הקב״ה ליעקב, אתה רוצה להיות פה תושב ולבטל את מה שגזרתי ״ידוע תדע שגר יהיה זרעך״? חייך שאני מגרה בך את הדוב.
ולכן על שבע עשרה השנים שחי יעקב במעין עולם הבא במצרים לא הקפיד הקב״ה, כי שם במצרים חי יעקב כגר,
מכאן רואים שהבעיה היא לא בשלווה, אלא שרוצים לשבת כתושב במקום שנגזר להיות כגר.
5:
״אלו תולדות יעקב, יוסף בן שבע עשרה שנה״.
וזהו? מה עם שאר השבטים? הם לא נכללים בתולדות יעקב?
ומסביר ״רבנו בחיי״ שביוסף הצדיק היו את כל המידות הטובות של כל השבטים יחד, בכורה, נבואה, מלכות, חכמה ושאר מידות טובות.
זאת הסיבה שעיקר תולדות יעקב הוא יוסף.
ר׳ יונתן איבשיץ וגם החיד״א מביאים עוד תירוץ מעניין.
יוסף היה מושלם כי מי היתה אמו? גם רחל וגם לאה.
רחל אמנם ילדה אותו, אבל חלק מהעיבור היה אצל לאה.
כתוב ״ואחר ילדה בת ותקרא את שמה דינה״ והגמרא במסכת ברכות אומרת שכשהתעברה לאה היתה בטוחה שיש לה בן זכר שביעי, דבר זה גרם לה להתפלל חזק לקב״ה שיחליף לה את מין העובר מזכר לנקבה.
ומדוע? לאה ידעה ברוח הקודש שליעקב אמור להיות י״ב שבטים ולפי החשבון יוצא שאם עכשיו ללאה בן שביעי זה אומר שלרחל יהיה רק ילד אחד, ולא רצתה שרחל תתבזה בזה שיהיה לה פחות מהשפחות, שלהן היו שני ילדים לכל אחת.
אם כן לאה התפללה והקב״ה שמע את תפילתה והחליף את מין העובר לנקבה ומזה נולדה דינה.
בתרגום יונתן בן עוזיאל מוסיף שרחל היתה מעוברת בבת, ועל ידי תפילתה של לאה, התחלפו הזכר והנקבה בין רחל ולאה, יוסף שהיה אצל לאה עבר לרחל ודינה שהיתה אצל רחל עברה ללאה.
לפי דברים אלו מובן מה היתה השלמות ביוסף, שכן ירש את תכונותיהן המיוחדות גם של לאה וגם של רחל.
6:
השבוע נתקלתי שוב פעם בדילמה רצינית, בסיטואציה שלא בטוח שנהגתי בה נכון.
ידוע הדבר שבכל חתונה וחתונה מתקיים במקביל ״איצקוביץ׳״ זעיר.
בממוצע אני מודיע חמש פעמים בערב ״למי שמעוניין יש מניין לתפילת ערבית בכניסה לאולם״, וזה חוץ מהמניין במרכזי שכבר היה באולם עצמו.
אישית אני רואה את זה כדבר מקסים.
צדיקים שלא מוכנים ליטול ידיים לפני שהתפללו ערבית.
צדיקים שיש להם חיוב ולא בא להם לנסוע לאיצקוביץ׳ המקורי באחת בלילה.
צדיקים שמפחדים שבהיסח הדעת ישכחו להתפלל ערבית.
האמת שזה באמת מחמם לי את הלב שגם בחתונות לא שוכחים את היידישקייט.
אלא מה, השבוע זה שוב קרה תוך כדי הרקדה.
ניגש אלי בחור בסביבות 23:30 וביקש שאודיע על מניין שישי במיקום הקבוע.
ואני, שכל שליחותי הוא לשמח חתן וכלה, אנה אני בא?
אם אודיע על ערבית, אולי אגרום חס וחלילה שחלק מהבחורים יעזבו את במעגל לטובת ערבית.
כתוב שכל המשמח חתן וכלה זוכה בחמישה קולות.
אבל מה קורה במקרה הפוך, מישהו שגרם לחתן פחות שמחה בגלל הודעה במיקרופון?
מישהו שבגללו עזבו עשרה את המעגל שמנה בערך שישים בחורים.
״אם יצאו עשרה מתוך שישים יכול החתן לטעון כנגדי ביטול מקח.. (יותר משתות - ביטול מקח).. הרהרתי והצלחתי להצחיק את עצמי.
בסוף החלטתי כמו תמיד שאני לא מסוגל להסתכן בהמעטת שמחת החתן ולא הודעתי על מניין שישי לערבית במיקום הקבוע.
תוך כדי שירת ״דרבע איז דו דרבע איז דו דשוויגער איז דו״ קיוויתי שלא גרמתי חס ושלום לכמה תפילות יחיד באותו לילה.
אשמח לקרוא מה דעתכם על הנושא החשוב הזה.
שבת שלום לכולם
עמירן דביר (דבורקין) הלוי
הצגת כל התגובות