פרק ב': בפרק הקודם כתבנו אודות ספר 'אוקלידס', ועל ר' ברוך שיק שההדיר ספר זה, וטען שהגר"א עודד אותו ואמר לו "מה שיחסר לאדם ידיעות משארי החכמות, לעומת זה יחסר לו מאה ידות בחכמת התורה, כי התורה והחכמה נצמדים יחד",ועל החוקרים שמפקפקים בעדות זו של ר' ברוך שיק.
חיזוק לטענה שלגר"א היה יחס חיובי לחכמות חיצוניות, כתב הרה"ח ר' יהושע מנדשיין במאמרו 'קנאת המתנגדים למנהגי אשכנז' (כרם חב"ד, תשנ"ב עמ' 154). מאמר זו מסקר מזווית הראיה של מונדשיין החבד"י את הפולמוס בין החסידים למתנגדים.
בין שאר טענותיו, מתרעם מונדשיין על טענת המתנגדים שהחסידים דוגלים בביטול תורה, וכתב בהאי לישנא: "אדמו"ר הזקן פוסק כי בדברים בטלים בלבד אסור לעסוק אלא אפילו בחכמות העולם אסור... לעומתו הר"ר ברוך משקלאוו, [וכאן מצטט מונדשיין את דברי ר' ברוך שיק שהגר"א עודד אותו להפיץ חכמות חיצוניות, וממשיך וכותב בביקורתיות]... אפילו המתנגדים לא יכלו להאשים את החסידים בביטולה של תורה הנובע מהפצת החכמות החיצוניות...", וכך טוען מונדשיין שהגר"א "היקל" ועסק בחכמות חיצוניות, לעומת אדמו"ר הזקן רש"ז מלאדי שפסק לאסור חכמות חיצוניות.
לאמור; הרב מונדשיין במענה לטענה הכי מפורסמת של המתנגדים כנגד החסידים שהם מבטלים תורה ומעדיפים את עבודת התפילה וכו' - מתגונן ומאשים את המתנגדים, שהרי הגאון מווילנא עצמו כתב בעד חוכמות חיצוניות, והאם זה לא "ביטול תורה"?!
כנגד דבריו של הרב מונדשיין, הרב י"א שפירא מוכיח שטענותיו של מונדשיין אינם עומדות במבחן הביקורת המחקרית, שכן באותה מידה היה יכול לטעון שהרמ"א אוסר זאת (שו"ע יו"ד רמו ד) שכתב "ואין לאדם ללמוד כי אם מקרא וכו' אבל לא בלימוד שאר החכמות, ומכל מקום מותר ללמוד באקראי בשאר חכמות..." וכן באותו מידה היה יכול לקבוע כי הגר"א בביאורו לשו"ע אף הוא אסר זאת (שם, ס"ק יז), וכתב "ואין לאדם – כמו שאמרו... עשה אותם עיקר ואל תעשם טפילה, שלא יהיה משאך ומתנך אלא בהם, שלא תערב בהם דברים אחרים שלא תאמר למדתי חכמת ישראל אלך ואלמד חכמות האומות". האם מדובר בסתירה מיני וביה בדברי הגר"א?
להבנתו של מונדשיין יתכן שכן.
האמת היא, שהן פסקו של הגר"א, והן של אדמו"ר הזקן רש"ז מלאדי, מקורם בגמרא במנחות (צט עב), שם שאל בן דמה האם לאחר שלמד את כל התורה מותר לו ללמוד חכמה יוונית? ונענה שלימוד חכמה באופן שאינו משתייך עוזר או מסייע ללימוד התורה – נאסר, כך תלמידי הגר"א מעידים שהיחס למדעים הוא רק כ"רקחות וטבחות" ללימוד התורה וזהו תנאי הכרחי קודם ללימוד החכמות. האם גם באופן הזה יש איסור על פי אדמו"ר הזקן רש"ז מלאדי?
לגבי טענותיו של מונדשיין החוקר הרב י"א שפירא במאמרו מצטט את דברי עצמו שהעיד "כמו רבים שקדמוני, גם אני אינני אובייקטיבי, אך שלא שכמותם – אני מודה באשמה זו". האם עד כדי כך לא אובייקטיבי??
כדוגמה מצטט הרב י"א שפירא קטעים מתוך מאמרו של מונדשיין שכתב על הראב"ד רבי משה שטרנבוך: "הנמנה עם התלמידי חכמים הספורים המתייחסים לצאצאי הגר"א" – מה היה חשוב להוסיף את המילה "הספורים"?! מה הקשר לדיון החשוב אודות פולמוס חסידים ומתנגדים ההיסטורי לצאצאי הגר"א בימינו?!
עוד כתב מונדשיין כנגד ר' בצלאל לנדוי ש"שכח" (המרכאות במקור), שנכדו של ר' ברוך שיק היה תלמידו של הגר"ח מוולוז'ין, ובכך מנסה מונדשין מיצג שווא על קשר בין ר' ברוך שיק ה"משכיל" לגר"ח מוולוז'ין.
שיא השיאים שמונדשיין מזכיר את "הצנזור המשומר פאול מרגולין" נכדו השלישי של ר' ברוך שיק. הרב י"א שפירא כותב ע"ז: "הרי לך נוסחה מתמטית אופיינית מובהקת לאסכולה אותה מייצג מונדשיין: ר' חיים מוולוז'ין + ר' ברוך משקלוב = פאול מרגולין".
כך החוקר הרב י"א שפירא מְבַקֵּר את החוקר הרב מונדשיין ומאשימו בכתיבת מאמר היסטורי לא אובייקטיבי כנדרש מחוקר.
זה וודאי טוען הרב י"א שפירא שהגר"א אכן אמר לר' ברוך שיק "כפי מה שיחסר לאדם ידיעות משארי החכמות, לעומת זה יחסר לו מאה ידות בחכמת התורה, כי התורה והחכמה נצמדים יחד", אולם כל זה מדובר רק לאחר שאדם ילמד את התורה כולה, והחכמות החיצוניות ישמשו לו כ"רוקחות וטבחות" בלבד, ולא העיקר.
הרב מונדשיין מנצל אמרה זו של הגר"א (שאומנם ישנם שפקפקו בה כפי שהזכרנו בפרק הקודם), ונותן לקורא להבין שהגר"א היה בעד ללמוד חוכמות חיצוניות על חשבון לימוד תורה.
כל זה היה במטרה להתגונן מביקורתו החריפה של הגר"א כנגד החסידים שטעו שהם הורידו דרגה את לימוד התורה, ומעדיפים על פניה תפילה, קבלה וכו'.
עוד מוכיח הרב י"א שפירא שהרב מונדשיין במאמריו העוסקים בפולמוס "מתנגדים" ו"חסידים", מוסיף הערות שאינו קשורות לנושא, ובכך מוכיח שהוא אינו אובייקטיבי.
האם כעת אתם מבינים קוראים יקרים מדוע ב"אוצר החכמה" לא הכניסו את ביטאון 'כרם חב"ד' 4?
לקריאה נוספת:
- ישראל איסר שפירא, בתוך 'בכל דרכיך דעהו, כתב עת לענייני תורה ומדע, חוברת 12 חורף תשס"א, יהודה פרידלנדר, ודניאל שפרבר (עורכים), הוצאת אוניברסיטת בר אילן
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com
הצגת כל התגובות