פרק ב': הגר"ש מחלמא, מחבר 'מרכבת המשנה', הגה בכל מכמני התורה הקדושה, ואף לא הניח את ידו מחכמות חיצוניות (על מנת להבין ביסודיות את התורה), והתחבר לחבורה של חכמים ומשכילים שהשקיעו עצמם, בנוסף לש"ס ופוסקים, בלימוד של חכמות חיצוניות, כגון ר' ישראל מזמושץ' גאון מתמטיקה מפורסם מחבר הספרים: "נצח ישראל", "ארובות השמים", ועוד, ורפאל הלוי מחבר הספרים: "לוחות העיבור", ו"תכונות השמים". הגר"ש בעצמו חיבר ספר בחשבון: "ברכות בחשבון", ספר שדן באלגברה ובמתמטיקה.
כאמור, אחד מבני חבורתו של הגר"ש מחלמא היה ר' ישראל מזמושץ' שהיה רב ומלומד גליצאי, מן המשכילים המוקדמים.
ר' ישראל מזמושץ' לימד בברלין פילוסופיה ומתמטיקה את משה מנדלסון בצעירותו, ובמקביל היה ענק בתורה, ועמד בקשר מכתבים עם הגאון רבי יעקב עמדן (שו"ת שאילת יעבץ חלק ב סימנים יט-כא) וידידו הגר"ש מחלמא.
חוקרים סבורים שר' ישראל מזמושץ' היה אחד מהמשכילים החשובים המוקדמים, והוא מייצג את "ההתעוררות לרציונליזם ולמדעים שהתרחשה אצל יחידים ביהדות מרכז אירופה במהלך המאה ה-י"ח".
החוקרים לקחו זאת מפני שר' ישראל מזמושץ' התנגד בחריפות לחסידות מיסטיקה ולתורת הקבלה, במקביל להתנגדותו לתורת הפלפול שאפיינה את הלמדנים של זמנו.
בשל כך, 'בית ההוראה המרכזי לדיינות - דין' פסק שיש להימנע מללמוד את ספריו, שכן למרות שאין פסול בדבריו (!), "כיון שהיה מראשי המשכילים ורבו של משה מנדלסון, הייתי נמנע מללמוד בכתביו, לא חסר מה ללמוד ב"ה...".
בימינו ספרי ר' ישראל מזאמושץ' לא נמצאים בהיכלי התורה, ועל כך ביכה הגאון רבי מאיר מאזוז ראש ישיבת 'כסא רחמים' ובשיעורו ציטט קושיה שהקשה בעל ה'חות יאיר' (סימן קע"ב) על תוספות (בעירובין נ"ו ע"ב ד"ה קמא), והחתם סופר (או"ח סי' קנ"ג), אמר שהוא אינו רוצה להזדקק לקושיה זו, כיון שהיא נגד הוכחה של תוספות.
הספר נחשב כמשכיל והלך לאיבוד
הגר"מ מאזוז בדבריו אמר ש"גם הרש"ש בורח מזה, ואני מצאתי בס"ד הסבר יפה מאד, ואחרי שנים מצאתי שחכם אחד כתב את ההסבר שלי בהרחבה. החכם הזה היה בקיא בכל החכמות האלה שמו רבי ישראל מזאמושץ... והוא כתב ספר 'נצח ישראל' תשובה על שאלה זו. וכיון שזה היה בתחילת תקופת ההשכלה, הספר הזה נחשב 'משכיל' והלך לאיבוד".
מה הבעיה של החכם הזה?!
ממשיך הגר"מ מאזוז בדבריו: "יש באוניברסיטה את הספר הזה בדפוס ישן נושן [כיום נמצא גם ב'אוצר החכמה'], והוא הסביר בדיוק את התוספות כמו שכתבתי. מה הבעיה של החכם הזה?! הוא כתב פירוש גם כן על ספר הכוזרי.... ואילו הפירוש שלו על כל מקום שכתוב בגמרא דברי חשבון וכדומה אין לו מזל. צריך להדפיס אותו מחדש. לצלם אותו זו לא חכמה, אלא יבוא אחד שיודע לערוך וידפיס אותו. היום יש כל מיני דברים שמסבירים דברי גמרא בחשבונות שאינם שווים כלום, אינם שווים פרוטה אחת. מלמדים א' ב', מלמדים שאחד ועוד אחד עולה שנים.. אבל זה לא, הוא חכם אמיתי".
בשל התנגדות חלק מהרבנים השמרנים, אולצו המשכילים הרבנים ר' ישראל מזמושץ' ורפאל הלוי לעבור לברלין, אולם כנגד הגר"ש מחלמא לא העזו לצאת. בהסכמה לספר 'מרכבת המשנה' מעיד הגאון רבי גרשון ראב"ד פפד"א: "כולם מבקשים את פני שלמה, לשמוע חכמתו אשר נתן אלקים בליבו. החכמה והמדע נתון לו".
לאחר שעזבו ידידיו המשכילים, נותר הגר"ש מחלמא עם ר' אברהם הכהן בעל שו"ת 'בית אברהם', הרב מטרלא והמקובל ר' יואל הלפרין והחליף איתם דעות בענייני הלכה.
•
[1] בספרו זה דן בין היתר הגר"ש מחלמא על קושיה מפורסמת בדברי ה'מורה נבוכים', ועל תשובתו של הגאון בעל ה'חוות יאיר' הגר"ש מחלמא משיג ואומר : "ואומר אני שהרב המהנדס ההוא לא טעם טעם חכמת ההנדסה וקצרה ידו לעומקא. ובחנם טרח לומר שאין שלמות המעושר".
[2] ברם, יצוין שחלק גדול מה’מקורות’ להתנגדותו לחסידות הינם מתוך הספר ’נזד הדמע’ אותו חיבר, אולם נראה שה’אסמכתות’ נשענות על דיוקים מעורפלים שאינם מחייבים כלל .
מה גם, שהתנגדותו לחסידות לפי הנטען החלה רק בעת התיישבותו בגליציה לעת זקנתו, לעומת זאת זמן כתיבת הספר אינו ברור וייתכן שהוא נכתב עוד טרם בואו לשם.
לקריאה נוספת:
- חוג הארץ השלם ירושלים תשמ"ח, מכון הרב פרנק.
- ריכב (בוני) רובין "צורת הארץ" ארץ ישראל במפה העברית מרש"י ועד ראשית המאה העשרים יד יצחק בן צבי ירושלים תשע"ד עמודים 120-123.
- אברהם בריק, ספר רבי שלמה חעלמא בעל מרכבת המשנה, ירושלים תשמ"ה.
- משולחנו של יחיאל גולדהבר פרשת יתרו תש"פ
- אברהם אביש שור קובץ 'המעיין', 233 ניסן תש"פ, מהדורה מקוונת ראה באתר מכון עד הנה - המרכז לחקר המורשת התורנית בגליציה ובוקובינה.
- אלחנן ריינר, בין יהושע וכו', מסיפור מקראי למיתוס מקומי (פרק בעולמו הדתי של היהודי הגלילי), אלחנן ריינר ציון סא חוברת ג תשנו.
- יערי אברהם, מסעות ארץ ישראל, עמ' 436, מסדה, רמת גן 1976.
- רחל צרפתי, "איורי "ייחוס האבות": אמנות עממית מארץ-ישראל", בתוך הספר: מנחה שלוחה: תיאור מקומות קדושים בידי אמנים יהודים, מוזיאון ישראל, 2002;
- שלמה צוקר, "יחוס האבות" או "אלה מסעי": מגילת המקומות הקדושים באוצרות בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי", אריאל, 123-122, תשנ"ז;
- אלחנן ריינר, "'מפיהם ולא מפי כתבם': על דרכי רישומה של מסורת המקומות הקדושים בארץ-ישראל בימי הביניים", בתוך הספר: וזאת ליהודה: מחקרים בתולדות ארץ-ישראל ויישובה מוגשים ליהודה בן פורת, 2003.
- פנקסי הפקוא"ם, כרך 5, דף 26 ע"א.
- א אלמליך, 'מגנזי' העבר', מזרח ומערב: ירחון: מדעי, היסטורי, לחקירת המזרח, ירושלים ג (תרפ"ט), עמוד 232.
- Travels in Syria & the Holy Land, London 1822, p. 325
- "ראשיתן של עליות חסידים", חיה שטימן-כ"ץ, הוצ' יד יצחק בן-צבי, תשמ"ז
- שלמה טל, "הגט מקליבה". סיני כרך כד עמוד רל.
- הספרנים בלוג הספריה הלאומית. דניאל ליפסון
- אתר הספריה ומרכז ההנצחה קרית טבעון, כתב יגאל אורן.
• • •
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com
הצגת כל התגובות