בסיום הפרשה הקודמת מתארת התורה את לידתו של נח ובבשורה שהביא לעולם "וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ נֹחַ לֵאמֹר זֶה יְנַחֲמֵנוּ"!
עם כל הקושי, הייתי מסכם את השבוע הנוכחי, פרשת נח, כשבוע של נחמה, לנחם, ובעיקר להתנחם!
את המשפט הבא שמעתי גם מחברי ושותפי לדרך: "באתי לחזק ויצאתי מחוזק". אחרי עשרות ביקורי ניחום אבלים, פגישות עם ניצולים, מפונים, בעלי שמחה וחופות שהושבתו, ועוד. כמה כח ותעצומות נפש מתגלים מתוך עומק היגון והאבל הבלתי נתפס.
ואשתף: תושבים חדשים בעירנו חדרה, משפחת צרפתי, ההורים ארז ולימור בעלי חברת הייטק יושבים שבעה על בתם רון הי"ד שנרצחה בתופת בדרום. על פניו אין שום קשר בינם לבין דתיים וחרדיים. ביום שישי בבוקר מתקשר אליי עו"ד אברימי יוסטמן סמכ"ל קרן ק.מ.ח ומספר על המשפחה, עם פרטים מדהימים, מדובר בזוג שתרמו ותורמים לציבור החרדי במגוון תחומים בדגש על קידום ושילוב של המגזר החרדי בתעסוקה בכבוד, והכל בצניעות רבה ובמקצועיות.
כשהגעתי לנחמם תוך כדי שאני עדיין בשתיקה הקודרת, מהרהר בלבי מה ואיך ניתן בכלל לנחם הורים במצב שכזה, אני מופתע מהמילים שאני שומע, מביטויי האמונה האיתנה שיוצאים הישר מליבם של האבא והאמא מובילים ומחזקים, בתקווה איתנה להמשך קיומו של עם ישראל. יצאתי מחוזק!
•
משם המשכתי לפרדס חנה, ד"ר אריה לוקר מחדרה ששכל את נכדו לוחם גולני אורי הי"ד, וגם שם, אחרי דקה של שתיקה ושל מילות נחמה, נשמעים מילות חוזק וחיזוק. חסד עשה איתי השם – כך ד"ר אריה – שיש לנכד הזה אח תאום שדומה לו עדי כדי שאני כמעט לא מזהה את ההבדל ביניהם... אתה בוכה וצוחק חליפות, אבל גם מתנחם.
וכך בכל משפחה ומשפחה. חוזק האמונה של עם ישראל נשמע היטב בינות לצער והכאב הנוראים, עם המון תקווה להמשך טוב יותר.
•
כמו כן בפעילויות שאני שותף להם במסגרת קק"ל, מפעלות הרב גרוסמן והעמותות השונות שמטפלות במפוני עוטף עזה, אנשים שאיבדו בית ומשפחה, ובשלב זה נראה כי אין להם אור בקצה המנהרה אך גם כאן אתה שומע חיזוק הדדי שהם מעניקים איש לרעהו, וזה מחזק גם אותנו!
תחושה דומה קיבלתי גם בשיחות עם חתנים וכלות הישר משדה הקרב, אלו שאינם מקבלים שחרור גם לא ל-12 שעות, כמו גם בחופות שנערכות במתכונת אחרת לגמרי, בבסיס, בשטחי כינוס, בבתי כנסת , בבתים של אנשים טובים ומקומות הכי לא שגרתיים וכולם נרתמים אל השמחה, משמחים ומעודדים, מנחמים, מתחזקים ובעיקר מחזקים,
•
ערב שבת האחרונה, אני יושב בביתי ומתלבט, מרחק ההליכה לבית הכנסת בשכונת הפארק הוא כחצי שעה, בתחילה חשבתי שאני לא מסוגל ללכת, הייתי מותש לחלוטין. כשניסיתי להתאמץ ולהתארגן ליציאה חלפו לי מחשבות שונות, אולי בעצם ישנה מידה של סכנה ללכת מרחק כזה ברחוב הפתוח ללא אמצעי מיגון, ובכלל, מי יודע כמה כבר יגיע לבית הכנסת במצב כזה, כשהרבה מהמתפללים מגויסים והרבה מפחדים ועוד מחשבות מהסוג המחליש הזה...
למעשה התגברתי ויצאתי לבית הכנסת. וכשהגעתי ציפתה לי הפתעה... בית הכנסת מלא מפה לפה. כפול מכל שבת רגילה, בפעם האחרונה היה זה בתפילת כל נדרי ביום כיפור האחרון.
ואני ניגש אל ארון הקודש בדריכות, מנסה לסדר את המחשבות, בתפילה שאמצא את המילים הנכונות, ושיפתחו הלבבות לקבל את הדברים. ואז האיר לי הקב"ה ושם בפי את המילים, תוך כדי שירה ותחינה, כי לא יטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזוב, הושיעה את עמך, עם הציבור ניתבנו את האווירה והמצב לכיוון חיובי של חיזוק האמונה, עם הפנים קדימה!
כאשר עשרות מהם באו להודות לי, מחיתי דמעה. הם לא הבינו כמה בעצם זה חיזק אותי בעצמי...
•
בפגישה שהתקיימה השבוע ישבנו עם רב העיר ועם מפקד תחנת המשטרה, ומיפינו צרכים וסדרי עדיפויות, המסר הברור שקיבלנו היה כי יש להתמקד לחזק את התושבים, ולעודד את רוחם. ובלשון מפקד התחנה "להעלות את המורל"
עם ישראל למד להתמודד מול קשיים רבים ועצומים, עם ישראל שרד במשך שנים רבות גם בתת תנאים , מה שהחזיק ויחזיק אותו לנצח היא דווקא הרוח היהודית, האמונה והתקווה.
באמונה חזקה כזו, עם הפנים קדימה, נעבור את התקופה הזו, מחושלים וחזקים מתמיד!