סאגת גיוס תלמידי הישיבות, שפרצה בסערה עם התארכות המלחמה, מציבה את הנושא הרגיש והמורכב ביותר במגזר החרדי בראש סדר היום הישראלי, כאשר הקריאות לגייס את כל לומדי התורה (למעט מאות בודדות של 'עילויים') נשמעת גם מפי אנשי הימין והציבור הדתי לאומי.
ראש הישיבה הגאון רבי יהושע אייכנשטיין, במכתב ארוך ומנומק המתפרסם לראשונה ב'כיכר השבת', עונה על הטענות כנגד אי גיוסם של לומדי התורה ומשיב עליהן אחת לאחת - דבר דבור על אופניו.
ראש הישיבה בוחר להתחיל את מכתבו הנוקב, על חובת ההשתתפות בצער אחינו היהודים: "מספר חודשים אנו נמצאים במלחמה קשה, מול האויבים האכזריים שקמו עלינו לכלותנו".
"קשה לתאר את גודל הכאב והצער העוברים על רבים מתוך הציבור, ההרוגים הרבים, הפצועים, אלו שעדיין נתונים בשבי האכזר, אלו שמפונים מבתיהם כבר זמן רב על כל הקושי הכרוך בכך, אלו השרויים בדאגה מתמדת לשלום בני משפחתם, וכל מי שנפגע בגופו או בנפשו" כותב הגר"י אייכנשטיין.
"חובתנו לשאת בעול בצער הציבור, להצטער צער עמוק על כל אחד שנהרג או נפגע, ולהתפלל שאף אחד לא יינזק יותר" הוא מסכם את הנושא הזה.
שיוויון בנטל - האמונה
ראש הישיבה מתייחס במכתבו להסתה כנגד לומדי התורה: "המצב הקיים מעורר בציבור מבוכה רבה, בדבר שותפותם של בני הישיבות החרדים לדבר ה', ועולים כנגדנו טענות מוכרות בנושא שוויון בנטל, שותפות, וגיוס בני הישיבות לצבא".
"הטענות השונות עלולות לגרום לבלבול מסוים וחוסר הבנה גם בקרב רבים מאתנו, ועל כן מן הראוי לדון בדברים ולהעמידם בצורה ברורה, למען נדע את הדרך אשר בה נלך. נבוא להסביר כמה לא נכונה הטענה של "שויון בנטל" כותב הגר"י.
"ביסוד בריאת האדם נאמר בפסוק: "בצלם אלוקים ברא אותו" (בראשית א, כז)" מצטט הגר"י ומסביר: "המובן הפשוט במושג צלם אלוקים הוא שהאדם כולל בתוכו את כוחותיהם של כל העולמות העליונים, וניתן לו הכוח להנהיג ולהשפיע במעשיו על כל הנעשה, שזהו ביאור השם 'אלוקים' - כוח ההנהגה והממשלה".
"זוהי קדושתו העצומה של האדם, שהעולמות העליונים כלולים בו, ובמעשיו הטובים הוא משפיע שפע ברכה והארת פנים בכל העולמות, ואילו במעשיו הרעים הוא הורס ומחריב בהם" כותב רה"י.
הוא מוסיף: "העולם שלנו מושפע ישירות ממה שקורה בעולמות העליונים, ולכן כל מצב של הארת פנים או הסתר פנים בהנהגת הבריאה תלוי במעשיו של האדם, שהקב"ה מנהיג את הכל לפי המעשים שלנו, בהנהגה של שכר ועונש. וכבר האריך ביסודות אלו בספר נפש החיים".
"יסוד זה הוא מעיקרי אמונתנו, לדעת שהקב"ה ברא את העולם יש מאין ומקיימו ומנהיגו בכל רגע ורגע, וההנהגה תלויה במעשים שלנו, שהם הקובעים אם נזכה להארת פנים או לא" כותב הגר"י.
הוא מוסיף בנחרצות: "מי שלא מכיר בכך ותולה את הנעשה ב'כוחי ועוצם ידי', אין זה חסרון צדדי וטפל אלא זו כפירה בעיקרי האמונה של עם ישראל!".
גלות ישמעאל
הוא מתייחס לטענה הכפרנית כי קיומו של עםן ישראל תלוי רק בצבא: "ולמשל הטענה שהשואה קרתה כי לא היה לנו צבא חזק שיגן עלינו, היא כפירה גמורה. השואה היתה קיום של התוכחה האמורה בתורה, בעקבות המצב של עם ישראל קודם המלחמה, כפי שקבעו גדולי הדור הקודם, והכל נעשה בהכוונה משמים. ויעוי' במאמרו של הגרא"ל מאלין זצ"ל בהק' לקובץ התבונה שהאריך לבאר זאת".
"אנו חיים כעת בעומק גלות ישמעאל" כותב הגר"י. "ומבואר בכתבי מוהר"ח וויטאל, שהאופן להינצל מגלות ישמעאל הוא דווקא כאשר מבטלים את המושג 'כוחי ועוצם ידי' ומכירים שאין לנו להישען אלא על אבינו שבשמים, ולה' הישועה. ככל שמתחזקים בתורה ובתפילה ומכירים בכך שהכל תלוי בידי שמים, כך זוכים לישועה והצלה".
חובת ההשתדלות
"אמנם בד בבד" כותב ראש הישיבה, "ודאי שקיימת חובת השתדלות, ובמפורש נפסק להלכה שבשעת סכנה יוצאים להילחם אף כשהדבר נוגע לחילול שבת. ולכן יש כאן חובת השתדלות, כפי שאנו פונים לרופאים לצרכי רפואה".
"אבל ההשתדלות" הוא מדגיש, "היא רק החלק המעשי והצינור שדרכו הקב"ה משפיע עלינו את מה שנגזר מלמעלה, אולם אם לא נגזר כך מלמעלה, ודאי שההשתדלות לא תועיל מאומה, והגזירה מלמעלה תלויה כאמור במעשיו הטובים של האדם".
"ולכן בעת המלחמה, ודאי שקיימת חובת השתדלות וחובה להילחם נגד האויבים. הצבא הם אלו שלמעשה עושים את ההשתדלות, כמו ברפואה שפונים אל הרופא שירפא את החולה, ויש להעריך את עצם הדבר ואת חירוף נפשם של החיילים" הוא כותב את המסר המיועד לבחורי הישיבות והאברכים.
"יחד עם זאת" הוא מחדד את המסר, "עלינו לזכור שהכל בגדר השתדלות, והישועה עצמה תלויה לפי מה שגזר הקב"ה ולפי מעשינו. עלינו להפנים שהתורה מגנא ומצלא, הקב"ה מנהיג אותנו בהשגחה פרטית למעלה מן הטבע, לפי מעשינו, ובלא שתהיה גזירה מלמעלה, לא יועילו כל דרכי ההשתדלות".
ערך לימוד התורה
"והנה בלימוד התורה ישנם שני רבדים שונים" מוסיף הגר"י במכתבו. "הרובד האחד הוא החיוב המוטל על כל יהודי ללמוד מקרא משנה וגמרא ולעסוק בתורה, כפי שנפסק להלכה. אולם מעבר לכך יש מושג של תלמידי חכמים שהוגים בתורה יומם ולילה, המקדישים את חייהם לעבודת ה' ופרושים מענייני העולם".
"בענין זה כותב הרמב"ם (פרק ג' מהלכות תלמוד תורה): 'מי שנשאו לבו לקיים מצוה זו כראוי ולהיות מוכתר בכתר תורה, לא יסיח דעתו לדברים אחרים, ולא ישים על לבו שיקנה תורה עם העושר והכבוד כאחת'" מוסיף הגר"י אייכנשטיין.
"במדרש תנחומא בתחילת פרשת נח, מבואר באריכות הקושי והעמל הגדול הנדרשים בכדי לקנות את התורה שבעל פה, ושהיא מתקיימת כראוי רק במי שממית עצמו עליה. ואומר המדרש, שהקב"ה כרת ברית עם ישראל שלא תשתכח מהם התורה שבעל פה, ולצורך קיום הברית קבע הקב"ה ישיבות בכל דור ודור שהוגים בתורה יומם ולילה, ונושאין ונותנין במלחמתה של תורה" הוא כותב.
התרומה של לומדי התורה
"הישיבות הקדושות הן אלו המעמידות את מסורת התורה שבעל פה בעם ישראל, ממעמד הר סיני ועד ימינו, על ידי שלומדי התורה הוגים בה יומם ולילה ומקדישים לכך את חייהם" כותב ראש הישיבה.
"כותב רבינו יונה (שע"ת שער ג): 'הלא הדבר ידוע כי אין העבודה מתקיימת בלתי על ידי לומדי התורה אשר יהגו בה יומם ולילה, כי הם יורו דעה ויודעי בינה לעיתים לדעת מה יעשה ישראל, והם יעמידוה בישראל לבלתי תשכח מפי זרעם'" הוא מצטט.
"בני הישיבות הם אלו המעמידים את המשך נצחיות התורה בעם ישראל. גיוסם לצבא פירושו הרס והחרבת העתיד של עם ישראל, אשר אין אומתנו אומה אלא בתורתה!"
שבט לוי
"כידוע" מוסיף הגר"י לחדד את תרומתם וןמעלתם של לומדי התורה, "אלו שמקדישים את חייהם ללימוד התורה נחשבים 'שבט לוי'. שבט לוי הוא שבט שונה ומיוחד משאר העם, מרומם ומקודש לעבודת השם".
"וכותב הרמב"ם בסוף הלכות שמיטה ויובלות: 'ולמה לא זכה לוי בנחלת ארץ ישראל ובביזתה עם אחיו, מפני שהובדל לעבוד את ה', לשרתו, ולהורות דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים... לפיכך הובדלו מדרכי העולם, לא עורכין מלחמה כשאר ישראל ולא נוחלין ולא זוכין לעצמן בכח גופן, אלא הם חיל ה'... והוא ברוך הוא זוכה להם' וכו'" הוא מוסיף.
"עוד כותב הרמב"ם: 'ולא שבט לוי בלבד אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעבדו לדעה את ה' והלך ישר כמו שעשהו האלוקים ופרק מעל צוארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם, הרי זה נתקדש קדש קדשים' וכו'" כותב הגר"י.
הסיבה האמיתית
"והנה רבים חושבים שבני הישיבות אינם מתגייסים לצבא בעקבות התנגדותנו למדינה ולצבא, או שאיננו רואים צורך בהשתדלות ובדרכי מלחמה" מצטט ראש ישיבה מקצת מהטענות המושמעות כלפי הציבור החרדי.
"ואמנם" הוא מודה, "נכון הדבר שהצבא אינו מתנהל על פי התורה, יסודותיו בכפירה גמורה, ובאופן מוצהר חרט על דגלו להיות 'כור היתוך' עבור צעירי ישראל, לערבם עם החילוניות ולהרחיקם מאבינו שבשמים. אך האמת היא שלא זה עיקר הנושא".
"הסיבה האמיתית היא שבני הישיבות שהם 'שבט לוי', אין זה מתפקידם לצאת למלחמה, כמפורש בדברי הרמב"ם" פוסק הגר"י בנחרצות.
"גם במלכות בית דוד, שבט לוי ישב לעסוק בתורה ולא יצא למלחמה. תפקידו הנעלה הוא לעסוק אך ורק בתורה ובעבודת ה'. ואדרבה, בכוח תורתם הם מגינים על כולם ופועלים לשנות את הגזירה מלמעלה, ורק מכוח לומדי התורה ההשתדלות המעשית יכולה להצליח" הוא מדגיש.
"זאת ועוד" כותב הגר"י, "שכל קיום המדינה הוא רק בזכות שנותנים את האפשרות לעסוק בתורה. אחרת לא היה כאן שום קיום".
שיוויון בנטל! האמנם?
"מכאן נבוא לדון בטענת השוויון בנטל. ברור שעם הנמצא במלחמה הוא מחולק, ולא כולם נושאים בנטל המלחמה" ממשיך ראש הישיבה לפרוס את משנתו הסדורה.
"רבים האזרחים שאינם בנטל המלחמה, ביניהם אוכלוסיות שלמות הנדרשות לקיום המערכת האזרחית, שהיא חשובה לא פחות, ולפעמים אף יותר. וניתן דוגמא להמחשת הדברים מעצם התנהלות הצבא בעת מלחמה" הוא מקדים.
"הנה", כותב הגר"י, "במערכות הצבא ישנם תפקידים רבים ומגוונים, יש חיילים שנלחמים בחזית, ויש חיילים שאחראים על המודיעין, על מערכות ממוחשבות, על לוגיסטיקה ועל שאר הדברים".
"אלו שעוסקים במודיעין אינם מסכנים את נפשם כמו אלו שעומדים בחזית", אך אף אדם לא יבוא ויטען שאין כאן שוויון, שהרי כל בר דעת מבין שללא המודיעין הסכנה היא עצומה, ואדרבה – הם מגינים על הלוחמים ומורים להם את הדרך" כותב ראש הישיבה.
"הצבא מורכב מתפקידים רבים, וכל אחד צריך למלא את תפקידו האישי בכדי שהצבא יוכל להילחם, ובוודאי שאין מקום לטענות בנושא שוויון" כותב הגר"י.
"עם ישראל מחולק בתפקידים שונים. אחת החלוקות העיקריות היא בין שבט לוי לשאר העם. שבט לוי קדוש לעבודת ה' ומקיים את נצחיות התורה, והוא חלק בתוך עם ישראל שיש לו מהות אחרת ומיוחדת. תפקידו להתמסר ולהקדיש את עצמו ללימוד התורה ועמלה, ולהיות חיל ה', וכלשון הרמב"ם 'לפיכך הובדלו מדרכי העולם'" מסביר הגר"י אייכנשטיין.
הוא מחדד את הדברים: "ובשעה שמתנהלת מערכת צבאית של מלחמה באויבים, שבט לוי כלל לא שייך לכך. הוא לא חלק מהמערכה הנלחמת, ואינו מיוצאי צבא!".
תורה מגנא ומצלא
ראש הישיבה חוזר להרחיב על תרומתם של לומדי התורה למערכה: "ומעבר לכך, רק בזכות לימוד התורה שהיא 'מגנא ומצלא' אנו זוכים להארת פנים. כאמור כל ההצלחה תלויה בהארת פניו של הקב"ה אלינו, ובלי לומדי התורה הסכנה היא עצומה ואין לנו שום הגנה אמיתית".
"כל אחד שיושב ועוסק בתורה" הוא כותב ברגש, "ממלא את תפקידו המיוחד וכולם מוגנים בזכותו! וברור שאחת מהזכויות הגדולות העומדות למדינה היא העובדה שהיא תומכת בתלמוד תורה!".
בלבול פנימי
"הבלבול הקיים אצל רבים או תחושות נחיתות על חוסר התגייסות ונשיאה בעול, נובעות מכך שלא מאמינים בלב שלם בכוח התורה ושהכל למעשה תלוי בסייעתא דשמיא, ולכן מתבלבלים כששומעים טענות שוויון למיניהן וטועים לחשוב שיש צדק בדברים" כותב הגר"י.
הוא מוסיף להסביר: "אולם מי שמכיר בבירור בחשיבות מקומו ועד כמה הוא מגן על כולם, אינו מתבלבל כלל וכלל. ובפן המעשי עלינו לחזק בנו את ההכרה הזו, להוסיף עוד ועוד בלימוד התורה ועמלה ובתפילה להקב"ה שנזכה להארת פנים".
סרבני מצפון
ראש הישיבה חושף את מסיכת הצביעות מעל פניהם של דורשי הגיוס: "והנה ישנם רבים מכלל הציבור שאינם מתגייסים לצבא, בטענה שהם שוחרי שלום ומתנגדים באופן עקרוני לשימוש באלימות ודרכי מלחמה (המכונים פציפיסטים)".
"זהו פטור חוקי מטעמי מצפון, וקיימת הבנה בכלל הציבור שאין לגייסם לצבא כנגד מצפונם הפנימי. אך אם קיימת הכרה במצפונם בכדי לפטור אותם מלהיות בצבא, באותה מידה יש להכיר במצפונו של בחור ישיבה שחלקו מבני שבט לוי, וחדור במצפונו שתפקידו להקדיש את חייו לעבודת ה' ואין חלקו עם יוצאי צבא" כותב ראש הישיבה בחדות.
"ביום שמחת תורה ולאורך המלחמה היה הסתר פנים גדול ומידת הדין פגעה בנו מאוד. כל מה שקרה ודאי מוגדר כהסתר פנים, ואנו מצטערים ומבכים על האסון הגדול. מצד שני ישנן עובדות רבות ופלאיות של השגחה פרטית משמים, בכל מיני מצבים ומקרים, שבשום אופן לא שייך להתכחש ולתלות זאת בכוחי ועוצם ידי ובמקריות אלא רק בניסים גדולים!" מחדד הגר"י את השקפת התורה.
"אנו כמאמינים בני מאמינים יודעים כמה הארת פנים יש גם בתוך ההסתר פנים, ושבשורש הדבר הכל תלוי בכוח התורה והתפילה. ככל שמבינים את הענין הזה, מכירים בצורך הגדול של לימוד התורה ושאין לגייס חלילה את בני הישיבות, שהדבר רק יגרום לקטרוג ולהסתר פנים גדול יותר חלילה" הוא כותב.
"עלינו להפנים את הדברים" כותב הגר"י, "ולהכיר בתפקידנו הגדול כבני שבט לוי, להתחזק עוד ועוד בעסק התורה ולפעול להארת פנים. תפילתנו שנזכה לראות בישועת ה' ובגאולה השלמה במהרה בימינו".
הצגת כל התגובות