בואו נתחיל מהסוף: אין היום מחלוקת בין החסידים למתנגדים. בעולם בו מאות בחורי ישיבות ליטאיות נבחנים על התניא, בחורי ישיבת פוניבז' עומדים על פארנצ'עס במוצאי חג שמחת תורה, והסיכוי שתמצאו בסביבה הקרובה שלכם ליטאי שמסכים שיכנו אותו 'מתנגד' שואף לאפס - אין מחלוקת.
העולם החסידי כולו, מציין את י"ט כסליו. אם כהילולת המגיד ממעזריטש ואם בדגש על גאולת האדמו"ר הזקן, בעל התניא והשולחן ערוך. "י"ט כסלו הוא יום ההילולא שלנו", אמר המגיד לתלמידו חביבו, רבי שניאור זלמן מליאדי, שעות לפני פטירתו.
בחייהם, סבלו רבות מהמתנגדים, אך עשו מאמצים עילאיים שלא להחריף את אש המחלוקת, במקרה של המגיד שאסר על רבנים חסידיים לחתום על חרם כתגובה לחרם המתנגדים - ואף לנסות לעצור את המחלוקת, במקרה של בעל התניא שנסע לוילנה על מנת לפגוש את הגר"א, שעזב את העיר כדי שלא לפגוש אותו.
ביום בו אנו מציינים את הילולת המגיד ואת גאולת האדמו"ר הזקן, ננסה בשורות הקצרות שלפנינו לתת סימנים במחלוקות לאורך הדורות, וננסה לבחון ידו של מי גברה.
בניגוד לגישה השולטת כיום ולפיה "כולם ניצחו כי כל אחד היה צריך את השני כדי לשרוד / לא ליפול", נעדיף לבחון את שרשי המחלוקת, ולבדוק מה המצב בדורנו. בשורות הבאות, נמענו מהתייחסות למחלוקת שפרצה מחדש בדור הקודם, שכן, הוא כבר הגיע לסיומו על ידי מנהיגי הדור האחרון של הציבור הליטאי.
במסורת החסידית מסופר כי כאשר אסר המגיד ממעזריטש על תלמידיו להחרים את המתנגדים בתגובה לחרם שהטילו הם על החסידים, ערכו כמה מהם חרם חשאי ללא ידיעתו. כאשר נודע לו על כך, אמר להם שבעקבות זאת הוא יסתלק מן העולם, אך "יד החסידים תהיה על העליונה" - האומנם? בואו נבדוק.
ההתנגדות בימי הבעש"ט
מייסד תנועת החסידות, נחשד בתקופה הראשונה כמי שהגיע לערער את הסדר הקיים. רדופי בהלה מהתנועה הפרנקיסטית, המשכה של השבתאות, שחוללה שמות בעם ישראל עשרים שנה קודם להתגלות אורו של הבעל שם טוב הקדוש, התנגדו רבים מגדולי אותו הדור לתנועה החדשה.
חששם זה - הופרך עד מהרה. למעט בתקופה הראשונה ממש, לא נמצאו עוד האשמות בסגנון זה כלפי תנועת החסידות, שלא ביקשה לשנות דבר כי אם להאיר את החלקים בתורה שהיו נסתרים עד אז.
היחס לפשוטי העם
גישות שונות במחקר החסידות, מתקשות לקבוע האם הבעש"ט ייסד את תנועת החסידות על מנת לרומם את פשוטי העם, או שמא דווקא כתנועה אליטיסטית המכוונת לבכירים שבעם המבקשים להתעלות במדרגות החסידות.
ניתן למצוא סימוכים לכאן ולכאן - מהעובדה שהבעש"ט סובב בעיירות וחיזק את פשוטי העם, או מהסיפורים על גדולי דורו, שהבעש"ט השתמש באותות ובמופתים על מנת להביאם אליו ולקרבם לאור החסידות.
כך או אחרת, ברור כי תנועת החסידות שינתה את היחס ששרר באותם שנים בעם ישראל, של התנשאות לומדי התורה כלפי פשוטי העם, יהודים מאמינים ותמימים שמזלם לא שפר עליהם. הבעל שם טוב עודד את רוחם, הסביר להם על חשיבות אמירת התהילים מתוך אמונה פשוטה, ורומם אותם - לעיתים מעל תלמידיו הנבחרים.
שינוי היחס ל'עמך', היה אחד הגורמים להתנגדות למדני וילנה וחכמי ברודי לתנועת החסידות. ומה קורה היום? בעידן של פולמוס פנים ליטאי בשאלת היחס לחרדים העובדים, נדמה כי אין צורך לנקוט במילים מפורשות כדי שתבינו לבד מי הצד שיצא וידו על העליונה.
צמצום, כפשוטו או שלא כפשוטו?
האר"י הקדוש מסביר, כי לפני בריאת העולמות היה הכל אור אין סוף. כדי לאפשר את הבריאה, היה תהליך של צמצום. "וכשעלה ברצונו הפשוט להאציל הנאצלים לסיבה נודעת.... ואז צמצם עצמו באמצע האור שלו בנקודת המרכז אמצעית שבו, ושם צמצם עצמו אל הצדדין והסביבות, ונשאר חלל בנתיים".
האם ניתן לפרש את המושג "צמצום" בעובדה שהקב"ה אינו בעולמנו, אלא רק משגיח עלינו מלמעלה? או שמא צמצום שלא כפשוטו, ומדובר רק במשל כדי לשבר את האוזן? שאלה זו, פילגה את המקובלים כבר בתחילת התפשטות תורת הצמצום.
בתנועת החסידות נקטו כי צמצום שלא כפשוטו, והחריף ביותר היה האדמו"ר הזקן, שכותב בשער היחוד והאמונה שבספר התניא על הסבורים כי הצמצום היה כפשוטו, שהם "שגו וטעו בעיונם בכתבי האריז"ל".
מנגד, הגאון מוילנה סבר כי הצמצום כפשוטו (למעט גישה אחת המבקשת לקבוע כי גם הגאון היה סבור כי הצמצום שלא כפשוטו). דבר זה, היה ככל הנראה הגורם העיקרי להתנגדות הגאון לבעל התניא, עד כדי שכפי עדותו של האחרון, כאשר הגיע לוילנה, סירב הגאון לפגוש אותו - ואף כאמור, עזב את העיר למספר ימים.
אך כבר תלמידו של הגר"א, הגר"ח מוולוז'ין סבר כי צמצום שלא כפשוטו. כיום, הגישה הרווחת גם בין המקובלים, בין היתר בהתבסס על גישת בעל הסולם, הוא כי הצמצום שלא כפשוטו.
(הערה: המדובר בנושא עמוק יותר מהמתאים ליריעה זו. נגענו בשורות קצרות אלו רק באפס קצהו של המושג, ביחס של המחלוקת בין החסידים למתנגדים).
השגחה פרטית
כתוצאה ישירה משאלת הצמצום, מגיע עניין ההשגחה פרטית. בנושא זה, אין יותר מידי מה להרחיב, שכן גם ליטאי שיקרא את סיפורי הבעל שם טוב שביקש להוכיח לתלמידיו הראשונים כי הקב"ה אכן משגיח על כל פרט בעולמנו, יתקשה להבין את החידוש בכך.
מדובר בשינוי כה משמעותי בגישה היהודית ביחס של הקב"ה לנבראיו, וכי הבורא משגיח גם על עלה המתגלגל ברוח, היכן ינחת ובאיזה כיוון, שחלחל כה עמוק לכל שדרות העם היהודי, עד כדי כך שאין בכך כל חידוש כיום.
התקשרות לצדיקים
הנושא שהיה אחד ממושאי הלעג של המתנגדים הראשונים לתורת החסידות, התקבל היום על ידי הליטאים ברצינות תהומית, הרבה יותר מששיערו החסידים עצמם.
תקראו לזה "דעת תורה", תסבירו את זה במילים שונות אבל המשמעות דומה: רוב מוחלט של הציבור החרדי לא ינקוט היום בצעד אישי משמעותי בלי התייעצות עם אדמו"ר/רב/ראש ישיבה.
החרם
כתוצאה מכל הנקודות שהזכרנו, ועוד מספר נימוקים שקצרה היריעה מלהכיל, החרימו המתנגדים מספר פעמים את החסידים. לראשונה, על ידי בית הדין של וילנה בצירוף הגר"א; הפעם השנייה אף היא בוילנה, אחר הדפסת הספר "תולדות יעקב יוסף"; והפעם השלישית לאחר פטירת הגר"א, בחול המועד סוכות, בעקבות הדיווח כי החסידים חגגו את פטירתו.
החרם השלישי, היה הקשה מכולם ובו הוציאו את החסידים מכלל ישראל, וכלל היתר מפורש ולפיו מותר למסור חסידים לידי הגויים.
האם אתם מכירים היום מתנגדים שלא מדברים עם חסידים, לא מצרפים אותם למניין ולא מדברים איתם? אם כן, עדכנו אותי. בינתיים, לחיים חסידים. הבטחת המגיד התקיימה. לשנה טובה בלימוד החסידות ודרכי החסידות תכתבו ותחתמו.
הצגת כל התגובות