מדוע הבעל שם טוב רעד באמצע שמונה עשרה?

ציון הבעש"ט (צילום: ללא קרדיט)

כיצד ראו שהשכינה שורה על הבעש"ט הקדוש?

היה זה, בר"ח או בחול המועד פסח, ביום שהיו צריכים להתפלל את ההלל, סיפר ר' אברהם אב"ד דק"ק דובאסאר, שהיה לפני כן שליח ציבור בבית המדרש דק"ק מעז'יבוז'.

ר' אברהם התפלל את תפילת השחרית לפני התיבה, והבעל שם טוב הקדוש היה מתפלל במקומו.

והיה מנהג הבעל שם טוב הקדוש, שאת תפילת ההלל הוא היה מתפלל - כשליח ציבור לפני התיבה.

בעת תפילתו לפני התיבה, השכינה הקדושה היתה שורה עליו, והדבר היה ניכר, לעיני כל המתפללים עימו.

בשעת תפילת שמונה עשרה ובזמן חזרת הש"ץ, היה הבעל שם טוב הקדוש נרעד רעדה גדולה, והיה רועד והולך - כדרכו לרעוד בתפילתו תמיד.

וכל מי שראה אותו בשעת התפילה, היה רואה את הרעדה שלו, ואף בו היתה מתעוררת יראת שמים טהורה.

פעם אחת בראש חודש (או בחול המועד), ר' אברהם הנ"ל סיים את חזרת הש"ץ, ראה, והנה, הבעל שם טוב הקדוש עדיין עומד במקומו ורועד, ואינו הולך אל התיבה להתחיל את תפילת ההלל.

בא החסיד ר' וולף קיצעס והציץ בפניו - וראה אותם בוערות כלפידים, ועיניו בולטות - והיו פתוחות ועומדות בלי תנועה כמו גוסס ח"ו.

רמז ר' זאב וולף הנ"ל לר' אברהם, ושניהם באו יחדו ולקחו אותו, זה בידו האחת וזה בידו השניה - והוליכו אותו אל התיבה.

והבעל שם טוב הקדוש והלך עמהם, ונעמד לפני התיבה, ורעד ערך מה, ופתח ואמר את תפילת ההלל - והכל ברעדה.

גם כאשר סיים הבעל שם טוב הקדוש את הקדיש המשיך לעמוד שם, ורעד זמן רב, והוצרכו להמתין בקריאת התורה עד שנח הבעל שם טוב הקדוש מרעדתו.

הארץ רעדה - מהשראת שכינה על הבעל שם טוב הקדוש:

שמעתי מהרב דק"ק פולנאה, מחבר הספר 'תולדות יעקב יוסף' שפעם אחת עמד כלי גדול עם מים ליד מקום התפילה, בשעה שהבעל שם טוב הקדוש היה מתפלל, וראו את המים - נעים ונדים.

השכינה היתה שורה על הבעל שם טוב הקדוש, ומזה – הארץ היתה רועדת, כמו שכתוב: "מפני אשר ירד עליו ה' באש ויחרד כל ההר מאד", אך בארץ לא היה ניכר הרעד, אבל, על הכלי עם המים - היה ניכר הרעד - במאוד מאוד.

"אשרי עין, ראתה כל אלה" – הלא למשמע אוזן דאבה נפשנו...

מאמרותיו של הבעל שם טוב הקדוש 'צידה לדרך' לשבוע טוב ומבורך

אומר הבעל שם טוב הקדוש בצוואתו:

"יהיה תמיד בשמחה, ויחשוב ויאמין באמונה שלמה שהשכינה אצלו ושומרת אותו..." (צוואת הריב"ש סימן קל"ז).

היום, כשאין בית מקדש, ואנו בגלות, קל יותר לכל אדם לזכות שהשכינה הקדושה תשרה עליו, ואף יכול לזכות לרוח הקודש, איך זה יתכן?

הבעל שם טוב הקדוש מסביר את הדברים ע"י משל: משל למלך שהיה לו ארמון גדול ומפואר, וביקש אחד מאוהבי המלך, להזמינו לסעוד בביתו.

המלך לא יענה מהר לבקשתו, והאדם היה צריך להתייגע, יגיעה רבה ועצומה, עד שימצא חן בעיני המלך, ויעתר המלך לבקשתו.

אבל, כשהמלך נוסע בדרכים, וצריך לחפש מקום נקי ללון בו, הוא ילון, אפילו באכסניא פשוטה שימצא בכפר קטן ונידח.

הנמשל פשוט וברור: בזמן שבית המקדש היה קיים, השכינה הקדושה היתה שורה בבית קודשי הקודשים, ואם האדם רצה לשאוב רוח הקודש, הוא היה צריך לעבוד, עבור זה עבודה גדולה.

השכינה מחפשת היכן לשכון: אבל בימינו, השכינה הקדושה בגלות, ולצערנו היא נעה ונדה בארץ, ומקום משכן - אין לה!

ותשוקתה של השכינה הקדושה, למצוא לה מקום דירה – שתוכל לשכון בו.

השכינה בצער, והיא מחפשת מקום לדור בו, עד שיבנה בית המקדש השלישי, תרצה להיות זה – שיארח את השכינה בתוכו?

השכינה שוכנת רק במקום 'נקי': השכינה מחפשת מקום לדור בו, ומוכנה היא לדור אפילו במקום פשוט, אבל - נקי.

השכינה מוכנה לשכון על כל אדם, אף הפשוט ביותר, רק שיהיה 'נקי מעבירות וחטאים' – וכל אחד שיטהר ויקדש עצמו, יזכה שהשכינה תסכים לדור אצלו, ולשרות עליו, והיא תשמור ותגן עליו מכל דבר רע, דברי פי חכם חן (עפ"י עבודת ישראל פר' מסעי).

השכינה שורה גם עליך: כל אחד מישראל, יכול לזכות להשראת השכינה, וזוכה ע"י כך, שהשכינה שומרת אותו מכל משחית ופגע רע, והבן.

ועל זה אמר הבעל שם טוב הקדוש: "ויחשוב ויאמין באמונה שלמה שהשכינה אצלו ושומרת אותו..." כי הכל תלוי רק בך!

יהי רצון שנזכה להרגיש את השכינה שומרת ומגנה עלינו, מכל צרה וצוקה, ויושפעו עלינו שפע ברכות וישועות, אמן!