מי שאוכל לבד אוכל יותר, זה הגרסא המעודדת של המשפט מי שאוכל לבד מת לבד, ומסתבר שיש קשר מסוים בין שתי הגרסאות.
בכתב העת Obesity Research & Clinical Practice פורסם מחקר שגילה כי אנשים שאוכלים את הארוחות שלהם לבד נמצאים במצב סיכון גבוה יותר לחלות במחלות לב וסוכר.
על פי המחקר גברים שסעדו בגפם בממוצע של פעמיים ביום היו בסיכון מוגבר יותר ללקות בתסמונת מטבולית – מצב הכולל לחץ דם וכולסטרול גבוה והשמנה בטנית - בהשוואה לגברים שישבו לאכול עם אנשים נוספים. מחקרים שונים שהתפרסמו בנושא העלו חששות לגבי ההשפעות הפסיכולוגיות והגופניות על אכילה לבד, והדגישו את הבעיה הגדולה של בדידות, הנפוצה במיוחד בקרב מבוגרים.
בדו"ח המחקר שהתפרסם כתבו החוקרים כי באזורים רבים בעולם הפכו המשפחות לקטנות יותר בעשורים האחרונים, ושבמשקי בית רבים מתגורר לעיתים רבות אדם אחד בלבד.
בנוגע להרגלי האכילה שמשתנים בעולם בקצב מסחרר כתבו החוקרים "במקביל, דפוסי אכילה הפכו בלתי סדירים, לא רשמיים, ואינדיבידואלים יותר" החוקרים השוו נתונים בריאותיים מסקר שנערך בין השנים 2013-2014 ושכלל 7,725מבוגרים דרום קוריאנים שנשאלו באיזו תדירות אכלו לבדם.
תוצאות הסקר העלו כי הגברים שאכלו לבדם בממוצע של פעמיים ביום הגבירו את הסיכון שלהם לסבול מהשמנת יתר ב-45 אחוזים! ואת הסיכון לסבול מתסמונת מטבולית ב-64 אחוזים.
עוד עלה מהמחקר כי גברים רווקים שאכלו לבדם באופן קבוע היו בסיכון של פי שלושה ללקות בתסמונת מטבולית בהשוואה לגברים שדיווחו כי את רוב הארוחות אכלו עם אדם נוסף. אצל נשים אגב ההבדל לא היה משמעותי.
מחקרים שנעשו בעבר גילו כי אנשים שדיווחו שהם אוכלים לבד הקפידו פחות על תזונה נכונה ובריאה ואכלו יותר מזון שומני ומזיק ובשעות שונות שרופאים ממליצים שלא לאכול בהן.
המסקנה הברורה היא שתמיד כדאי לצרף מישהו נוסף לארוחה, זה בריא יותר וחברתי יותר - אבל הבעיה היא שמי שאוכל לבד אוכל פחות.