אירועי חיים שונים במהלך מעגל החיים, מציבים לעיתים דילמות ומצוקות נפשיות, החל מהילדות המוקדמת, ובהמשך זוגיות, הקמת משפחה ועד לעזיבת הילדים את הבית וההתמודדות עם הזקנה הקרבה ובאה. הגישה הפסיכולוגית התורנית מבוססת על מושגים של אמונה ובטחון בה' ומהווה כיום את אחד מעמודי התווך של הטיפול. אך עד לפני 20 שנה, הגישה הפסיכולוגית התורנית, עמדה בניגוד מוחלט לפסיכיאטריה.
אנשי המדע אשר הניחו את היסודות לפסיכו-אנליזה, התייחסו לדת ולאמונה כגורמים המעכבים טיפול והחלמה, ואף ראו בדת כסוג של מנגנון הגנה ובריחה מהמציאות, ח''ו. כתגובה, העולם התורני התייחס לנושא הטיפול הפסיכיאטרי בחשדנות ובעקבות כך חל ניתוק בין העולמות. אי לכך, רבים אשר סבלו ממצוקות נפשיות לא קיבלו את הטיפול המתאים ונאלצו לחיות את חייהם בסבל ובבידוד קהילתי.
במהלך עשרים השנים האחרונות, הוסרו החומות שבין עולם התורה לפסיכיאטריה וזאת הודות למס' גורמים. ראשית, התובנה ששורש ההתהוות הבעיות הפסיכיאטריות הינו בשל גורמים פיזיולוגיים, כלומר, קשורים בגנטיקה, בשינויי הורמונאלי הפרת איזון החומרים במח וכו'. חז"ל הבינו את הקשר הבלתי נפרד בין גוף ונפש, גם בתפילה תיקנו חז"ל מי שברך לרפואה שנוהגים לומר: "רפואת הנפש ורפואת הגוף"- דבר המדגיש שנפש וגוף אחד הם, עובדה שמתחזקת מאוד בעקבות מחקרים הבודקים את הקשר בין נפש לגוף, נושא פופולארי במיוחד בשנים האחרונות.
שנית, חלה התפתחות משמעותית בנוגע ל שיוצר איזון על ידי בשינוי מינימאלי של חומרים המופרשים על ידי המוח לדוגמא כגון: סרוטונין, דופמין ואחרים, התערבות תרופתית יוצרת איזון נפשי והחלמה. תרופות דוגמת ציפרלקס, סרוקסט ואחרות הצליחו להקל רבות את חייהם של מיליוני מטופלים ברחבי העולם ללא קשר לאמונה. בנוסף לאמור, חלה הבנה בין עולם התורה לעולם המדע, כי ניתן לפתח ולשלב שיטות טיפול המשלבות ומשלימות זו את זו ללא סתירה בין האמונה בגורם אלוקי לבין הטיפול וההחלמה.
תפקיד האמונה בטיפול בחרדה
מחקרים רבים שבוצעו בשנים האחרונות דוחים את הדעה הקדומה כי בטחון בה' עלול לעכב החלמה נפשית ומחקרים הוכיחו דוקא הפוך: כי האמונה מהווה זרז להחלמה ומורידה את שיעור ההישנות של מקרי מצוקה נפשית. למשל, מחקר בנושא דיכאון לאחר לידה שנעשה לפני 3 שנים מצא כי נשים דתיות שחיו עם אמונה שיש השגחה העליונה שמגנה על כולנו, נטו לפתח פחות סימפטומים דיכאוניים. בנוסף מצאו החוקרים כי האמונה בהשגחה עליונה משפיעה על רמת התקווה והאופטימיות ומגבירה את הסיכוי לתמיכה חברתית וחיי קהילה שמסייעים לאדם, גם אם הוא חווה מצוקה נפשית משמעותית.
האמונה והדת מהוות מרכיב עקרוני בטיפול. מרכיב נוסף ומשמעותי בטיפול הוא הטיפול התרופתי, הניתן במידת הצורך, ומאפשר לאדם את האיזון הנדרש. טיפול זה מסייע בפיתוח יכולת ההתמודדות והכלת הקשיים. באשר לטיפול הפסיכולוגי, נהוג כיום להכניס את הדת והאמונה לטיפול. עבור אותם אנשים המאמינים בה', האמונה הופכת להיות חלק מרכזי מהטיפול ומשמשת ככלי עזר טיפולי. אין ספק כי האמפטיה וההבנה של המטפל את המטופל והשקפותיו הדתיות מהווה חלק חשוב ביצירת הקשר הטיפולי ביניהם – חלק הכרחי בהצלחת הטיפול. לדוגמא, מטפל אשר מעודד את המטופל להאמין שיש סיוע משמיים להצלחת הטיפול מגדיל את סיכויי ההצלחה של הטיפול. לאור זאת, איש מקצוע המנוסה וגם מדגים השקפה דומה לשל המטופל יידע לתת לאמונה בה' את המקום המתאים בטיפול.
גורם נוסף שאין להתעלם ממנו הוא התמיכה הקהילתית והסביבתית המאפיינת במקרים רבים את החברה הדתית/החרדית. סיוע של ארגונים שונים לכל מגוון הבעיות הפסיכיאטריות, בד בבד עם הסיוע של המשפחה, השכנים וכן הלאה מאפשרים הקלה נוספת על הקושי. המסגרת הקהילתית המגוננת מסייעת אף היא בהתמודדות ומגדילה את סיכויי ההצלחה של הטיפול. בנוסף לתמיכה של הקהילה ישנם בקהילה גם גורמי הכוונה בדמות הרב, אשר בד"כ פונים אליו במקרה מצוקה והוא זה שיודע להפנות לגורם הטיפול המתאים.
הטיפול הרפואי (פסיכולוגי ותרופתי) שכולל התחשבות בהשקפתו הדתית של המטופל, במסגרת הקהילתית והאמונה בה' הינם משולש בלתי נפרד להצלחת הטיפול וההתמודדות עם מצוקות נפשיות דוגמת דיכאון, חרדה, אובססיות וכו'. המדע הוכיח זאת בשנים האחרונות אבל כבר בתקופת התורה היה ברור כי נפש וגוף אחד הם, כל זמן שאדם לא בריא בנפשו הוא אינו בריא בגופו ומצווה עלינו לשמור על בריאותנו. בשל כך, אין למנוע מאדם הסובל ממצוקה נפשית טיפול מתאים שיאפשר לסובל לקיים חיי משפחה וקהילה, לימוד תורה וכן הלאה.
"אבחנו אצלי דיכאון. האם זה אומר שאני חולה נפש?"
הכותב הוא פסיכיאטר מומחה לילדים ומבוגרים
הצגת כל התגובות