אין ספק מי הם שלושה המובילים במפלגת הבית היהודי. למעשה הם השולטים היחידים במפלגה. הם גם הדמויות המובילות בתקשורת ובדעת הקהל הכללית ושל מפלגתם: שקד חילונית מוצהרת, מחללת שבת בפרהסיה. בנט דתי לשליש ולרביע. השפעתו הרסנית. סוג של כוכב פופ. מגל הוא מסורתי (מבלי לפגוע חלילה בהתקרבותו לדת, ועל כך הוא ראוי להערכה).
אלו הם פניה העכשוויים של הציונות הדתית. הם לקראת חילון. זו תורה דתית לאומית וזו שכרה.
לאחר שבנט ושקד הובילו משא ומתן קואליציוני חמדני וסחטני (כמה עלוב ומביש ביחס לעדינות ולאצילות שהייתה שם פעם. אני הכרתי את ההנהגה בתקופה מסוימת), קיבלה שקד את תיק המשפטים. הציונות הדתית יצאה מגדרה לגודל ההישג. סחטנותם הפכה לאומנותם.
אך לאיזו צרה הם מכניסים את עצמם, טחו עיניהם מראות. הם נותנים במה וכוח לשקד, שתהיה שרת משפטים, תיק בעל עוצמה. גם אישה וגם חילונית. השפעתה על המפלגה ועל חבריה תגדל עשרות מונים. זו האישה המחלנת את המפלגה. זו האישה שממנה עוד יראו צרות צרורות. אך הם יריעו לה. כמו שמריעים לבנט. היא תנאם בכנסים. תופיע בפני בני הישיבות. תהיה הנערצת בעצרותיהם.
בכוחה ובעוצמתה כשרה בממשלה, היא תשפיע על בני הנוער של הציונות הדתית. בעיקר על הנשים שם. ולא רק עליהם. השפעתה המחלנת תהיה עצומה. התקשורת מרבה לסקר אותה. הרי היא אישה. יחד עם בנט ומגל, היא לא תשאיר אבן על אבן מדתיותה של המפלגה. אך מה זה משנה? העיקר המשרות. יש שרים. יש סגנים. תקציבים. הכול.
זהו התהליך של הגשר אל החילונים והמדינה.
לפני דור, היו שם הרב שיינמן והרב מימון. הם היו נראים רבנים חרדים לכל דבר. כך הם היו נראים. לאחר מכן הופיעו בהנהגת המפלגה שרים כדוגמת ד"ר בורג והרב ורהפטיג. עם כיפות שחורות וחליפות, יוצאי אירופה המכירים את עולם הישיבות. ורהפטיג חיבר ספרי חידושים על הש"ס.
אחר כך התחלפה ההנהגה בצעירי המפד"ל הישראלים. קם דור הכיפות הסרוגות והחולצות, כדוגמת השרים המר והרב יצחק לוי. הם עוד ידעו לפחות מה זה עולם ישיבות. בערך. לאחר מכן הגיעו אנשי הצבא והאקדמיה כדוגמת איתם ופרופסור הרשקוביץ. בבחירות הקודמות הובילו כבר את המפלגה בנט, אריאל, אורבך ושקד. החילון החל.
אך המעגל האמתי נסגר בבחירות אלה. ראשי התנועה הציונית הדתית הם כבר בנט, שקד ומגל. חילונים בהתגלמותם או בחצי התגלמותם. הם יורשיהם של הרב ריינס והרב קוק בהנהגת התנועה. הם יהיו הדמויות לחיקוי. הרי שם אסור לרבנים להתערב בפוליטיקה. הם צריכים לשתוק ולהריע למנהיגיהם.
זהו. חילונים משלו בם. אין כבר צורך בגשר. הוא עשה את שלו. רק דבר אחד עוד חסר. אך זה יתוקן. אוחנה כבר ישלים את הקו הרוחני המתחדש של הציונות הדתית. אל תדאגו. הוא עוד יבוא. והוא לא יהיה הגרוע שבהם.
המאמר משקף את עמדת הכותב ולא את עמדת המערכת.
הצגת כל התגובות